מחצית השקל על אורח חיים תק:יג

(ס"ק יג) וטוב כו' משמע דאם א"א כו' חדא מדכתב לשון וטוב ועוד הא סיים רמ"א אם יוכל לשנות משמע דאם א"א לשנות מותר בלי שינוי והוא דלא כדעת היש"ש דלפי מ"ש היש"ש דבאחורי' א"א לשנות פן יבא עי"ז לידי מכשול א"כ לדעת רמ"א מותר לנקר בלי שינוי:

וה"ה אם נשחט סמוך לי"ט וכן לעיל ס"ס תצז לענין מכירת טרפה ואחורים לגוי פשיטא ליה דאם נשחט סמוך לי"ט ה"ה כאלו נשחט בי"ט. ובסי' תצט סק"ה הניח הדבר בצ"ע אם נשחט סמוך לי"ט אם יש לו דין כאלו נשחט בי"ט. וכבר הערתי ע"ז לעיל ס"ס תצז וא"ל דדוקא בסי' תצט דאית ביה משום עיבוד העור דחמיר מה"ט ג"כ החמיר מ"א והניח הדבר בספק משא"כ כאן וכן ס"ס תצז דקלישא אסורייהו הקיל מ"א וכתב בפשיטות די"ל דין נשחט בי"ט:

ולפ"ז מ"ש לעיל כו'. ר"ל הא דהצריכו רמ"א ויש"ש שינוי לפי שנמשכו אחר דברי ת"ה אבל למאי דמסיק מ"א כדברי הגמ"יי ויישב קושיית ת"ה. א"כ א"צ שינוי כלל:

ואם הבשר כו' כמ"ש ת"ה. דע"י הערמה כתב מ"א בס"ק יב לדעת ת"ה דראייתו נכונה מדברי הג"א דנשחט מעי"ט אסור:

וכ"מ בר"ן גבי מליחה שכתב שהוא גרם לעצמו הפסידא וה"ה הכא דה"ל לנקרו כו' כצ"ל. והר"ן כתב דבריו ע"ד ר"א ב"א דמלח גרמי גרמי והקשה קושית רש"י ותו' שהבאתי לעיל ס"ק י' וז"ל ואף ע"ג דאמרי' לקמן גבי מי שלא הניח ערוב תבשילין ובישל בהערמה דקנסי' ליה טפי ממזיד התם היינו טעמא לפי שפשיעתו גרמה לו פסידתו שהי' לו להניח ע"ת אבל הכא שההפסד בא לו מחמת י"ט התירו לו להערים עכ"ל הר"ן ומיניה יליף מ"א לענין ניקור:

כמ"ש סי' שכ"א דמותר להשקות ירקות תלושים כדי שלא יכמשו. הואיל וראוי לאכלן חיים היום:

ששופך עליו מים ודיו. ר"ל המעשה שאדם עושה אינו אלא שפיכת מים בלבד אבל צריך לשהות במים לערך חצי שעה כמ"ש ביו"ד סי' ס"ט סעיף יג ע"ש בש"ך וט"ז אלא דשהי' נעשה ממילא ואין בו מעשה לאדם:

אבל בשבת נ"ל דאסור דהא א"א לבשלו ולאכלו היום אף על גב דחזי לאומצא מכל מקום כיון דאין דרך בני אדם לאכול בשר חי מוכח מילתא דלצורך חול עושה כן כתב מ"א סי' שכ"א ס"ק ז'. וכתב שם עוד דאפילו ע"י גוי אסור להדיחו בשבת כיון דאפשר לאכלו צלי אפי' לא ידיחנו היום: