מחצית השקל על אורח חיים תק:י

(ס"ק י) מותר כו' מערים ומלח כו' דבדף י"א ע"ב איתא אמר ר"י א"ש מולח אדם כמה חתיכות בשר בבת אחת אע"פ שא"צ אלא לחתיכ' א רב אדא מלח גרמי גרמי ופירש"י בבת אחת דחד טרחא לכולהו. ועל מ"ש מערים פירש"י לאחר שמלח זו לאכלה היום אומר חברתה ערבה עלי לאכלה היום וחזר ומולחה עכ"ל. ויש מחלוקת הפוסקי' אם רב אדא בא לחלוק על ר"י א"ש או לא. אבל הרמב"ם שהעתיק דברי ר"י א"ש ולא העתיק דברי ר"א ב"א ע"כ ס"ל דחולקים ור"י א"ש לא התיר רק בב"א אבל ע"י הערמה ס"ל דאסור וכן פסק פה בש"ע:

דחד טרחא היא זהו שיטת רש"י והרא"ש דחה פירש"י דלמה יקרא זה חד טרחא. הא צריך להפך כל חתיכה וחתיכה למלחה. לכן כתב הרא"ש דטעמיה דר"י א"ש וז"ל משום דאין עיבוד באוכלים מיקל במליחת בשר עכ"ל. ומ"א שהעתיק פירש"י נראה לע"ד דס"ל דלטעמיה דהרא"ש דגם במולח בב"א איכא טירחא בכל חתיכה בפ"ע א"כ א"א לו' דר"י א"ש ור"א ב"א חולקים. ובאמת הרי"ף והרא"ש הביאו שניהם דברי ר"י א"ש ודברי ר"א ב"א ועיין בהרב"י. לכן העתיק מ"א להרמב"ם פירש"י ולענין קושית הרא"ש על פירש"י י"ל כמ"ש הפר"ח דכה"ג דהיינו. היפוך החתיכה דהוי טרח' מועטת לא חשיב טרח' וראיה דהא דאמרי' ממלא נחתום חביות של מים אף על פי שא"צ אלא לקיתון א' וכמ"ש לקמן סי' תק"ג ס"ב והיינו משום דחד טרחא הוא ע"ש אף על גב דצריך לטרוח ברביית פחמים והדלקתן אפ"ה חשבי' להטרח' מועטת חד טרחא וה"ה הכא ע"ש:

ואם כן צ"ע כו' דשם כתב התוס' בשם מהר"ש מאייבר"א אהא דר"א ב"א מערים כו' היינו דוקא קודם אכילה מותר להערים אבל לא לאחר אכילה. וא"כ רמ"א שכתב וי"א דלא שרי להערים כו' היינו הערמת ר"א ב"א היינו למלוח גרמי גרמי. וכמ"ש הר"ש מאייבר"א ואם כן מיקל יותר מהרב"י דהרב"י לא התיר אלא בבת אחת וכדר"י א"ש אבל על ידי הערמה לא התי' הרב"י כלל אפילו קודם אכילה ורמ"א מתיר להערים קודם אכילה. ולשון רמ"א משמע דבא להחמיר ואדרבא נהפוך הוא:

וצ"ל דס"ל אע"ג כו' ר"ל דגם רמ"א דלא פסק כר"א ב"א ולא מתיר כ"א בב"א וכדס"ל להמחבר. אלא דרמ"א קרי לבת אחת ג"כ הערמה וס"ל ניהו דהר"ש מאייבר"א לא כתב לחלק בין קודם אכילה לאחר אכילה אלא על דברי ר"א ב"א דמלח גרמי גרמי. ס"ל לרמ"א דה"ה בהיתירא דר"י א"ש למלוח בבת אחת. כיון דגם זו הערמה מיקרי ג"כ לא הותר כ"א קודם אכילה. וא"כ א"ש דרמ"א בא להחמיר דמדברי הרב"י משמע דבב"א מותר אפילו אחר אכילה דהא סתם ולא חילק בין קודם אכילה לאחר אכילה:

וב"ח כתב דאם שחט כו' דהב"ח תפס לו שיטה אחרת וס"ל דר"י א"ש ור"א ב"א לא פליגי. דר"י א"ש מיירי בשחט מעי"ט לכן לא הותר כ"א בב"א ולא ע"י הערמת גרמי גרמי. אבל ר"א ב"א מיירי בנשחט בי"ט לכן התיר אפילו גרמי גרמי סופן משום תחלתן. ואפי' לאחר אכילה. כיון דעכ"פ ראוי לאכילה דומה לעור לפני הדורסין דלא מוכח מלתא דשרי מה"ת סופן משום תחלתן ול"ד לחלבים דמוכח מילתא ואפילו בלי הערמה מדינא היה מותר. אלא כיון דכל חתיכה צריכה טירחה בפ"ע הצריכו הערמה. ואייתי ראיה מדברי רש"י ותו' דף י"ז ע"ב מי שלא הניח ערובי תבשילין או הניח ע"ת ואכלו קודם שאפה ובישל לשבת אסור לבשל ולאפות לצורך שבת אבל מבשל לי"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור וכדלקמן ס"ס תק"ז. וכ' רש"י ותוס' וז"ל רש"י ול"ד להערמה דר"א ב"א דמלח גרמי גרמי. דאין עיבוד באוכלים. ואי משום טרחא הא עדיפא דלמא חס שלא יסריח הבשר ומימנע ולא שחיט עכ"ל רש"י וכ"כ התוס'. וא"כ ע"כ ר"א ב"א מיירי בנשחט בי"ט מדקאמר הטעם דילמא ממנע ול"ש. והר"ש מאייבר"א שכתב דלא הותר להערים אלא קודם אכילה. משום דהוי ס"ל דר"א מיירי אפילו נשחט מעי"ט (ולענין קושיות רש"י ותוס' הנ"ל שבדף י"ז י"ל דהוי ס"ל כתי' שני דהתו' שם) אבל לפי' רש"י ותו' דר"א ב"א מיירי בי"ט אפילו אחר אכילה מותר אפילו גרמי גרמי. אולם לדינא ע"כ מ"א לא רצה לסמוך ע"ד הב"ח וכמ"ש סס"ק שאח"ז:

הבשר כמ"ש סי' תצ"ט סעיף ג' כצ"ל. ר"ל כמו שהותר למלוח בשר ע"ג עור שנשחטה בי"ט מעט כאן ומעט כאן סופן משום תחלתן. והיינו נמי הערמה כ"כ הב"ח וכ"מ ברש"י ותוס' דף י"ז ע"ב הבאתיו לעיל: