מחצית השקל על אורח חיים תצח:ח

(ס"ק ח) עומדת כו' ולפי' התוס' בעי' כו' דהתו' דף וי"ו ע"ב ד"ה מוכן כו' הקשו למה עגל שנולד מן הטרפה מותר דמוכן אגב אמו לכלבים ומוכן לכלבים הוו מוכן לאדם. ואפרוח שנולד בי"ט אסור. וכמ"ש לקמן סי' תקי"ג סעיף ח' משום מוקצה הא כשהיה אפרוח תוך הביצה עכ"פ היה מוכן לכלבים והוי מוכן לאדם ותי' דבעינן דוקא מוכן ועומר לכלבים ורוקא טרפה דא"א לו כלל שתהיה ראויה לאדם ה"ה מוכן ועומד לכלבים מה שאין כן ביצה שי"ב אפרוח ניהו דעכשיו אינה ראויה אלא לכלבים מכל מקום אינו מוכן ועומד לכלבים דאין דעתו להשליכו אלא להמתין עד שיצא האפרוח ותהיה ראויה לאדם ולעצמו עכת"ד. ובזמן הזה סתם טרפות א"ע לכלבים כ"א למכור לגוי. ודוקא בזמן הש"ס שהיו גוים מועטי' דרים בין הישראלי'. ואפילו היה מוכרו לגוים לא היה הגוי נותן בעדו כ"א דבר מועט וכמ"ש התוספות במסכת ע"ז דף כ' ע"א ד"ה ור"מ כו' היה מוכן ועומד לכלבים מה שאין כן בזמן הזה דגוים הרבה מצוים בינינו. ומוכר נבלות וטרפות לגוי בדמי שווין או מזלזל קצת במכירתן. לא מיקרי מוכן עומד לכלבים עמ"ש סימן ש"ח סל"א דמביא מ"א שם הרבה פוסקים סבירא ליה כסברת התוספות דבעינן מוכן ועומד:

לפי מאי דקי"ל כר"ש כו' והיינו דעת המתירים מוקצה בי"ט בס"ס תצ"ה. חדא כו' ר"ל דלא תיקשי ניהו דס"ל דמוקצה מותר בי"ט מ"מ כתב רמ"א ס"ס תצ"ה דנולד בי"ט אסור והכא נולד הוא. לזה כתב חדא דהרא"ש לא ס"ל לחלק בין מוקצה לנולד דלא כרמ"א:

ועוד דבבע"ח א"א נולד כמ"ש התוס' כו' ז"ל התוס' דף ו' ע"ב עגל שנולד בי"ט מותר ותימה מ"מ הוי אסור משום נולד כמו ביצה וי"ל הא דאמר דשייך למיסר נולד היינו דוקא בדבר המאכל דומיא דפירות הנושרים ומשקין שזבו אבל בע"ח לא עכ"ל התוס'. ולכאורה דבריהם תמוהים וז"ל מהר"ם לובלין דאע"ג דמוכן אגב אמו ואין כאן איסור מוקצה מ"מ יאסור משום משקין שזבו או פירות הנושרי' שאפי' בתרנגולת העומדת לאכילה שאין בה איסור מוקצה אסור הביצה משום פירות הנושרי' ומשקין שזבו כו' עכ"ל מהר"ם. א"כ לפ"ז מ"ש התוס' נולד אין שייך בבע"ח לא כוונו לנולד האסור משום מוקצה אלא ר"ל ע"י שנולד דומה לפירות הנושרי' ולמשקין שזבו. וע"ז תי' דבע"ח אינו דומה לפירות הנושרי' ולמשקין שזבו אבל מנולד שאסור משום מוקצה מזה לא דברו התו' כלל אבל מהרש"ל צ"ל שהבין דברי התוס' כפשטן. ונולד דקאמרי ר"ל שיאסר משום נולד דאסור משום מוקצה חמיר וע"ז תי' דבבע"ח ליכא נולד דמוקצה. אבל לפ"ז צ"ב מאי קושיא דהא גם בביצה מתרנגולת העומדת לאכילה אמרי' ריש ביצה דהוי אוכלא דאפרת דאי בעי שחיט לתרנגולת ואכיל לכל מה דבגווה. ולית בביצתה לא משום מוקצה ולא משום נולד ומאי גריעותא איכא בעגל המוכן אגב אמו יותר לאסרו משום נולד:

דאין ראוי לאכול מיד כו' דהא בעי שחיטה ושאר תיקוני אוכל משא"כ ביצה דהוי נולד דחזי מיד אחר לידתו ויוכל לגמעה חיה:

ועוד דאף קודם כו' משא"כ אפרוח ר"ל דהא קי"ל אפרוח שנולד בי"ט אסור אפי' למ"ד דפסק בי"ט כר"ש דלית לי' מוקצה מ"מ באפרוח מודה כמ"ש התוס' שם ע"א הטעם דבאפרוח גם ר"ש מודה דהוי כגרוגרת וצמוקי' דדחי' בידים ולדברי מהרש"ל הנ"ל משום דקוד' לידת האפרוח לא היה ראוי לכלום הוי נולד גמור: