מחצית השקל על אורח חיים תצח:ז

(ס"ק ז) ביום כו' ודבריו אמת לדעת רשב"א כו' דאיתא במסכת שבת דף קנ"א גוי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אא"כ באו ממקום קרוב (פי' רש"י שבאו מתוך התחום) ושאיו בגמרא מאי ממקום קרוב ואמר שמואל (וכוותיה קי"ל) חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ופירש"י דחיישינן ר"ל להקל ואייתי ראיה דמצינו לפעמים דחיישינן הוא להקל ושמואל ס"ל אפי' הובא מחוץ לעיר אנו תולין להקל שכבר אתמול בלילה היה תוך התחום ולנו חוץ לחומה ולכן מותרים מיד במו"ש וה"ק מתני' אלא א"כ באו ממקום קרוב אלא א"כ יש לתלו' שבאו ממקום קרוב לאפוקי היכי שידוע שבאו מח"ל שאסורי' ולפ"ז כל מידי דהוא ספק אם הובא מח"ל הולכים בספקו להקל. אבל הרי"ף פי' דברי שמואל חיישי' שמא חוץ לחומה לנו לחומרא ור"ל אפי' באו ביום השבת בבקר לתוך העיר לא אמרינן דוודאי מתוך התחום באו דאי מח"ל לא היה אפשר שיבואו מיד בבקר לתוך העיר אפ"ה חיישינן שבאו מח"ל אלא שהלכו ליל שבת עד שהגיעו לחומה ולנו שם עד הבקר ולפ"ז מה דקתני במתני' אא"כ באו ממקום קרוב ר"ל שודאי ידעי' שבאו ממקום קרוב. אבל ספק אם בא מח"ל להרי"ף אסור. ופסק הרשב"א כשיטות רש"י דבספק ח"ל אזלינן לקולא ולכן כתב מ"א דדברי הש"ך דאפי' בי"ט א' מותר. אמת לדעת רשב"א דס"ל ספק הובא מח"ל מותר. אבל הש"ע שפסק בסימן תקט"ו כהרי"ף להחמיר. לכן א"ש מ"ש בש"ע ביום שני. דביום א' אסור כיון דספק' הוא. ומ"מ ביום שני מותר גם לדידן משום דהוי ספק ספיקא כמ"ש סי' תצ"ו סעיף ד'. וע"ש במ"א שחולק. ועמ"ש בע"ה לקמן סי' תקט"ו. ודע שכתב רשב"א דאף להרי"ף דמחמיר בספק בא מח"ל. מ"מ אם הגוי שרוי עמו בעיר ויש לו אותו דבר שהובא בעירו אזלינן להקל. ואמרינן שהביא ממה שי"ל תוך העיר ולא ממה שי"ל חוץ לתחום. והכי קי"ל לקמן סימן תקט"ו סעיף ז':

ולזה נתכוון מ"א בסק"ו דלדידן דקי"ל כהרי"ף ע"כ הא דמתיר בסעיף וי"ו בספק. ע"כ מיירי בגוי השרוי עמו כו' דכה"ג גם להרי"ף מותר:

גם כו' סובר כן ר"ל שגם הא"ח כתב בי"ט שני'. היינו משום דגם הא"ח פסק כהרי"ף ולדידיה אסור ביום א' ואע"ג שא"ח כתב כן בשם הרשב"א והביא לשון הרשב"א וכמבואר בב"י והא לרשב"א אפי' ביום א' מותר. צ"ל שהא"ח העתיק דינו של הרשב"א אליביה דנפשיה ולדעת עצמו שפוסק כהרי"ף: