מחצית השקל על אורח חיים תצז:ו

(ס"ק ו) היא צרה כו יותר מו"ט כו' דומי' דאמת המים שהתיר' משום שהיא צרה. והיא אינה רחבה רק אמה שעל שם כך נקראת אמת המים על שם מדתה שעמוקה אמה ורחבה אמה שהוא שש טפחים:

ומהרי"ל כו' ר"ל הקיל אפי' רחבה יותר מו"ט והט"ז הקיל עוד יותר. דבארגז מרובע אפי' רחבה מותר דדוקא באמת המים שהיא ארוכה. צ"ל שתהיה צרה אבל ארגז שאינו ארוך אפי' רחב מותר אפי' צריך לצידה. כל שאינו צריך לתחבולה לצודו מותר ע"ש סק"א ומשמע דאפי' להראב"ד מקיל:

וזהו לדעת הרמב"ם. ר"ל קולת מהרי"ל היא לדעת הרמב"ם. אבל לפמ"ש רמ"א בסעיף א' כהראב"ד צ"ל שאינו רחב רק ו"ט:

ויש להחמיר. מ"מ אם המים צלולים כ' מ"א בס"ק א' דמודה הראב"ד:

ורש"ל תפס לו שטה אחרת דלא ניחא לי' בתי' הרב"י על קושיית המ"מ לראב"ד מדין סוכר אמת המים דהואיל והיא צרה מותר. דמ"מ לא עדיף ע"י שהיא צרה מביבר קטן דאסור לראב"ד בדגים. ולכן כתב ליישב דבדגים א"ח משום צידה דלא הוי דומי' דמשכן ר"ל דהא כל איסורי מלאכות שבת ממשכן גמרי' כדאי' בשבת דף מ"ט. ומידי דהוי במשכן דוקא אסור וצידת דגים לא הוצרכו במשכן אלא עוקר דבר מגדולו דחיותו ומאכלו עפר הארץ ועשבים:

אבל ארגז כו' אפי' צריך למצודה. ר"ל דהא אינו חייב משום צידה בדגי' אלא משום דעוקר דבר מגדולו. א"כ בארגז מיד כשלקחו מן המים ונתנו בארגז אז עקרו מגדולו. דהא בארגז לא יאכל מעפר הארץ ולא מעשבים. אם כן כשלקחו מן הארגז אפי' ע"י מצודה לא עביד מידי:

ואמת המים כו' עכשיו בא רש"ל ליישב קושיית המ"מ לראב"ד מאמת המים דבאמת המים מיד כשסכר מעי"ט עקרו מגדולו. אע"ג דעדיין אוכל מעפר הארץ ועשבים מ"מ כיון דעיקר גדילתו דרך הילוכו לאורכה. וכיון שסכרו מעי"ט אינו יכול להלך לארכה כבר נעקר מעי"ט:

ולא ידעתי ר"ל מאין יצא לו לחדש דין חדש דבדגים ליכא איסור צידה באין ראיה מוכרחת דהראיה מן הירושלמי ליתא דז"ל הירושלמי האי מאן דצייד כוור' וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר ומזה הוכיח מהרש"ל מדלא חייבו משום צידה. אע"כ בדגים ליכא משום צידה. לזה קאמר מ"א דהירושלמי מיירי שכבר הדג בספל של מים דכבר הוא ניצד לכן א"א לחייבו כ"א משום קוצר. וכ"ה בגמ' דאפי' נוטל דג מן ספל של מים חייב אלא דבגמ' נתן טעם משום נטילת נשמה וירושלמי נתן הטעם משום עוקר ד"מ וניחא לירושל' לו' טעם משום עוקר ד"מ דלטעם נטילת נשמה אינו חייב עד שהניחו חוץ למים עד שיבש כסלע בין סנפיריו אבל משום עוקר ד"מ חייב מיד כשמוציאו מן המים וש"ס דילן דאמר משום נטילת נשמה. דס"ל דאינו חייב משום לישה וקצירה אלא בגדולי קרקע. כ"כ הרשב"א בחדושיו בשם הרמב"ן:

ומ"ש לעיל ומש"ה חייב כו' ר"ל מהרש"ל כ' לעיל תוך דבריו ומש"ה חייב אפי' בי"ט ר"ל דמהרש"ל רצה להוכיח מזה הואינ וצידת דגים אפי' בי"ט אסור ע"כ הטעם משום עוקר ד"מ דקצירה גם בי"ט אסור כדלעיל סי' תצ"ה עז"כ מ"א מאי ראיה דאפ"ת דהאיסור משום צידה ג"כ ניחא דאסיר בי"ט דהא גם צידה אסורה בי"ט וכמ"ש סי' תצ"ה. ולפ"ז דדחה מ"א דברי מהרש"ל א"כ הדין בארגז ואמת המי' תלוי במחלוקת הרמב"ם וראב"ד וב"ח ומהרי"ל כנ"ל