מחצית השקל על אורח חיים תצז:ה

(ס"ק ה) מותר דוקא ליקח כלם מותר. ואם אינו רוצה ליקח כלם. צריך לקשור מעי"ט חוט או משיחה בדג שרוצה ליטול:

כמ"ש סעיף יו"ד גבי יונים. דצ"ל זה וזה אני נוטל. ולא סגי במה שיאמר מכאן אני נוטל. והטעם כמ"ש מ"א ס"ק י"ג והן דברי הש"ס זמנין שביק כחושי' כו' ומטלטל מידי דלא חזי אי נמי זמנין דכלהו כחושים ואתי לאמנועי משמחת יו"ט ומהנהו טעמי ס"ל ליש"ש דגם בדגים יש לחוש ולכן צריך ליקח כלם. ואפשר דדמי לאווזי' כו' דאינו אלא חומר' לו' מעי"ט זו"ז אני נוטל או ליקח כלם כמ"ש מ"א סק"ח. והטעם לחלק בין יונים לאווזים כ' יש"ש פ' א"צ סי' ב'. דטעם א' דלמא שביק כחושי' כו' ומטלטל מידי דל"ח ליה. זה שייך דוקא גבי יונים דצריכים זימון משום מוקצין. וא"כ אם אחר הטלטול ישבוק אותם לפי שהן כחושים. א"כ הוברר למפרע דהכחושים לא הזמין. וא"כ היה מטלטל מוקצה. משא"כ אווזים ותרנגולים דא"צ זימון דאינם מוקצה אזיל האי חשש'. ואי מ"מ איכא למיחש דהוברר למפרע דטרח טרחא שלא לצורך י"ט במה שמטלטל הכחושים. רוב הפוסקים לא חשו לטרח' יתירה כהאי רק ראב"י ורשב"ט. ומדינא יש לסמוך על רוב הפוסקים. רק ירא שמים יברור מעי"ט כדי לצאת ידי ראב"י ורשב"ט. וטעם שני דלמא משתכחי כלם כחושים וימנע משמחת יו"ט לא שייך גבי אווזים. כיון שהולכים תוך הבית וממשמש בהן כל שעה אם שמנים או כחושים:

ניהו דאינו מדקדק על כ"א. מ"מ דרך כלל ידע אם הם שמנים או כחושים כלם. ואפ"ה סמך עליהם. וס"ל למ"א דאפשר גם בדגים ל"ל להני חששו כמו באווזים דטעם א' דלמא שביק כחושים כו' ל"ל. דהא גם בסוכר הזמין כלם דע"י שסכר כלם מוכנים ועדיף מזימן כל השובך בסעיף י"א דלא מהני וע"ש בט"ז. ולכן כתב מ"א לשון ואפשר דאפשר דמי להאי דסעיף י"א כנ"ל וטעם שני דלמא כלם כחושים וימנע משמחת יום טוב כתב מהרש"ל גופיה בסי' ב' הנ"ל דבדגים בלא"ה לא שייך האי חששא. דבלא"ה קודם פתיחת הדג לא נודע מי כחוש ומי שמן גם אין מדקדקין כ"כ בדגים אם הם שמנים או כחושים ועוד אם ימנע ולא יאכל דגים כלל מצד כחישתן ליכא בזה מניעת שמחת יום טוב. דבלא"ה אין שמחה אלא בבשר עכ"ל. ולפ"ז לדעת מ"א אפילו למאן שהוא ירא שמים א"צ להחמיר בדגים ליקח כלם אפילו לצאת ידי ראב"י ורשב"ט. דהא באותן צדדים שדחה גבי דגים טעם שני. בשני צדדים מהן יש לדחות גם טעם א'. דל"ל דלמא שביק כחושים כו' וטרח שלא לצורך דהא קודם שנפתח הדג לא נודע לו אם הוא כחוש. שיש לחוש שמא יניחנו. וגם אינו מדקדק בדג כ"ה אם הוא כחוש מה"ט ל"ל שמא ישבוק הכחוש. וא"כ לא אתי לידי טלטול מוקצה. ולא לטרח' שלא לצורך: