מחצית השקל על אורח חיים תצז:ד

(ס"ק ד) דהוי ס"ס כו' בגופו כו' ר"ל דשני הספקות הם אם יש איסור כלל:

דאם לא ניצד היום אין איסור כלל. וכן כשהיום חול אין איסור כלל. אבל בס"ס ע"י תערובת ר"ל ג' תערובת להרב"י (ולדעת הש"ך אפילו בשני תערובת) אסור דהכי קי"ל בי"ד דברים החשובים שאין בטלים אם נתערבו אפי' באלף. ואם אחר זה נפל אחד מן התערובת לתוך שנים אחרים של היתר. ומאותן ג' נפל אחד לשנים אחרים תערובת הג' מותר משום ס"ס. אבל כה"ג בדשיל"מ כתב רמ"א די"א דאסור. וסיים וטוב להחמיר אם לא לצורך או למקום הפסד מרובה. ולכן הקשה ט"ז א"כ למה סתם רמ"א פה בספק מוכן להתיר בי"ט שני. ותי' הש"כ שם תי' העיקרי לחלק בין ס"ס שעל ידי תערובת כמו התם בזה החמיר רמ"א כיון דאיכא וודאי איסור מה שאין כן כאן דשני הספקות אם יש כאן איסור כלל כה"ג אפילו בדשיל"מ מתירין. ודע שכתב הר"ן אע"ג דלדידן י"ט שני לאו מספיק' עבדי' דהא אנן בקיאין בקביע' דירחא וידעי' דיומא קמא עיקר ואפ"ה משום מנהג אבותינו עושים אותו קדש אפ"ה דין ספק יש לו. דהא אבותינו שלא היו בקיאין היה ספק. גם אנו לא נחמיר יותר מאבותינו כיון דאינו אלא משום מנהג אבותינו:

אבל עיקר הדין צל"ע. ר"ל דס"ס בגופיה גם בדשיל"מ מותר מ"מ כה"ג י"ט שני לא נכנס בגדר ספק כלל דשוינהו רבנן כוודאי לכל דבר:

כ"א לענין מת ולכחול העין כדלעיל סי' תצ"ו:

דהרי גוי שהביא דורן כו' אע"ג שכ' מ א סי' תקט"ו ססקי"ב דאפילו למאן דמתיר ספק מוכן בי"ט שני מודה בהבי' דורן בי"ט שני דאסור. דוודאי כיון דנתכוין לדורן הבי' מן המשובח ממה שנלקט וניצוד היום ע"ש. וא"כ לק"מ מגוי שהבי' דורן. אולם המ"א סיים שם דלא כהרב"י ור"ל דהרב"י בספרו הארוך כתב שם וז"ל ד"ה אפילו ספק כו' ובסי' תצ"ז כתב שי"א הא דאסרי' ספק מוכן דוקא ביום ראשון אבל ביום שני לא משום דה"ל ס"ס וי"ח בדבר עד כאן לשונו. הרי דהרב"י ל"ל סברת מ"א וס"ל דגם גוי שהבי' דורן יש ספק אם ניצד או נתלש היום. א"כ הרב"י לשיטתיה מקשה מ"א שפיר והיה נראה דוחק למ"א דבש"ע חזר בו ועמ"ש שם:

דגוי מסל"ת כו' אע"ג דאין גוי מסל"ת נאמן באיסור תורה. מ"מ י"ט שני דהוי דרבנן נאמן:

וז"ל אעפ"י כו' דכתב שם בי"ט שחל אחר השבת דהביצה שנולדה בו ביום אסור מן התורה משום הכנה. מ"מ אם חל י"ט שני בא' בשבת. גוי נאמן במסל"ת שלא נולד בו ביום. אע"ג דאיכ' משום הכנה והוא איסור תורה מ"מ נאמן. די"ט שני גופיה דרבנן. וע"ז הקשה דע"כ י"ט שני כראשון הוא לכל הדברים וכאלו הוא מן התורה. וראיה דהא גוי שהבי' דורן אפילו בי"ט שני אסור לכל אפילו למי שלא הובא בשבילו. כיון שיש בו חשש איסור תורה. דהיינו ספק ניצד או נתלש היום ואע"ג שהביאו בי"ט שני דהוא דרבנן. ובאיסור דרבנן מקילין גבי אחר דהא בהבי' דורן דלית ביה משום חשש מחובר וצידה. אלא חשש שהוב' מחוץ לתחום. מותר למי שלא הובא בשבילו. כיון דתחומין דרבנן. וע"כ צ"ל דשוי' רבנן י"ט שני כראשון לכל דבר. וכאלו הוא מן התורה. א"כ למה גוי נאמן במסל"ת בי"ט שני. דאותה גזירה. ר"ל גוי שהבי' דורן כו':

לשני וכמ"ש סי' תצ"ו ס"ב כצ"ל:

עכ"ל הרי מבואר מדברי ת"ה דאיסור דלא שייך רק בי"ט ואין חילוק בין י"ט ראשון לשני. א"כ למה חשב ספק מוכן בי"ט שני לס"ס:

ובכ"ה כתב על לשון הרא"ש מלוני"ל דהוא מרא דהאי דינ'. שהוב' בר"ן משמו ספק מוכן בי"ט שני מותר משום ס"ס:

דבי"ט שני של ר"ה אסור דליכ' ס"ס דהא קדושה אחת הן וכיומ' אריכת' הן:

וה"ה בי"ט שני הסמוך לשבת דהיינו שחל יום ראשון של י"ט בשבת ולמחרתו ביום ראשון הוא י"ט שני אסור דליכ' ס"ס דספק שמא ניצד אתמול לית' דהא גם אם ניצד אתמול דהיה שבת אסור. דשבת וי"ט קדושה א' הן ונולדה בזה אסורה בזה וכמ"ש סי' תקי"ג כן נלע"ד. וא"כ אם יש לספק שמא נתלש או ניצד קודם השבת הוי ס"ס