מחצית השקל על אורח חיים תסז:ה

(ס"ק ה) אין חוששים שהולכים כו'. דע דמ"ש הרב"י בסעיף ה' דגן כו' וא"צ ליניקה כו' ומקבל חימוץ הם דברי רשב"א על מ"ש בפסחים דף ל"ג ע"א שאם הפריש תרומת חמץ אינה קדוש דכתיב תתן לו ולא לאורו. דהיינו דוקא שלא היתה לו שעת הכושר וכגון דאחמיץ במחובר. וקשיא ליה לרשב"א אם כן מצה לא ניכול דודאי נפל על החטים גשמים כשהיו מחוברים:

ולכן כתב דוקא כשיבשו וא"צ שוב לקרקע אז מקבלים חימוץ. ובתשובת מעיל צדקה סי' ס"ט חלק על הרשב"א בראיות וכתב דהא אמר אביי דף מ"ם ע"א האי חצבא דאבשוני (פרש"י כד שמייבשים בו קליות בתנור) סחיפא (דהיינו פי קדרה למטה) שרי דהמים שיוצאין מן הקליות אין מחמיצים דאגב מדלייהו לא מחמצי אבל זקיפא דפי הקדרה למעלה אסור דהמים נשארים בתוך הקדרה ומחמיצים. ורבא אמר אפי' זקיפא שרי דמי פירות אין מחמיצים וניהו דקי"ל כרבא מ"מ אפשר דגם רבא מודה בהא לאביי דאגב מדלייהו לא מחמצי. אלא דהוסיף להתיר אפילו זקיפ' משום דמי פירות אין מחמיצים. וא"כ י"ל דאפי' החטים עדיין צריכים לקרקע מ"מ מקבלים חימוץ אלא סתמא אמרי' אגב מדלייהו לא מחמצים. אלא א"כ היה גשם שוטף עד שכפף התבואה ומונחת על פני הארץ דל"ל אגב מדלייהו ל"מ. או ראינו שצמח או נתבקע במחובר וכה"ג מיירי בש"ס במאי דאמר דאחמיץ במחובר כגון שראינו שצמחו במחובר אבל מן הסתם אפי' א"צ ליניקת הקרקע לא חיישינן שמא החמיץ אפי' ירדו גשמים דאמרי' אגב מדלייהו ל"מ. וכתב שיש לסמוך על הוראה זו כ"ש כשהוא שעת הדחק ע"ש שהאריך: