מחצית השקל על אורח חיים תסז:יח

(ס"ק יח) אסור' כו' דהכי אשכחן פ"ק דחולין כו' וז"ל תשו' מ"ב דכה"ג אשכחן פ"ק דחולין ובפ"ק דנדה לענין בהמה שנמצאת טרפה ולענין מקוה שנמצאת חסרה דלא אמרי' השתא הוא דנטרפ' או השתא דחסר המקוה אלא מטעם העמד מקוה על חזקתו והבהמה כיון שנשחטה בחזקת היתר עומדת הא לא הוי חזקה לא היינו אומרים השתא נטרפה או השתא דחסר' והלכך כאן דליכא חזקה חיישינן שמא בשעת מליגה כו' עכ"ל וראייתו מחולין היא דאמרי' דף ט' ע"א דבעי ר"א מר"ה בא זאב ונטל בני מעיים והחזירן כשהן מנוקבין מי אמרי' הזאב נקבן וכשרה או במקום נקב שהיה מחיים נקב הזאב וה"ה טרפה. ופשט ליה דכשרה דכיון דנשחטה בחזקת היתר עומדת ומוקמי' לה בחזקת היתר וראייתו ממסכת נדה דאמרי' דף י"ב ע"ב מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות הרי דלא אמרי' במקוה השתא היא דחסר':

ואפילו לב"ש שם ס"ד דהמקשן לו' די"ל השתא הוא דחסר' אע"ג דא"ל העמד טמא על חזקתו ולא טבל מ"מ איכא חזקה נגדה העמד מקוה על חזקתה. וכוונת תשוב' מ"ב על ס"ד דמקשן ובאמת זה יש לדחות וק"ל עכ"פ ראיה א' ראיה גמורה:

כמ"ש רמ"א בהג"ה ס' עתה נפלה וס' שמא נתעכלה:

ול"ש מטעם כאן נמצא כו' דהיינו בקערה ולא היתה בקדרה שחממו מי מליג' אע"כ ס"ל למ"ב דכלי שני אינו אוסר לכן אי אמרי' דהיתה בקערה היה ראוי להיתר:

כמ"ש בי"ד סי' נ"ז שתולין במצוי דאם נסתפק לן בבהמה אי דרסה ארי דיש לו דרוסה או דרסתו כלב דאין דריסתו אוסר תולין במצוי וה"נ יש לתלות במצוי ולא לו' כאן נמצא:

דהא אפי' לקולא תולין דהא אי כלב מנוי יותר תולין בכלב להקל ולהתיר ומספק לא היינו מתירים אע"כ דאינו בגדר ספק:

כמ"ש סי' פ"ד בדברים שדרכן להתליע במחובר לא מהני כשבדק הרוב ולא מצא תולעת אלא צריך לבדוק כאו"א ולא סמכי' על הרוב דהוי כמו מיעוט המצוי וכמו בדיקת הריאה ואפ"ה כ' הרשב"א אם בשלם בלי בדיקה מותרים משום ס"ס חדא שמא לא התליע ואת"ל התליע שמא ע"י בישול נימוח התולעת ובטל מטעם ברי' כיון דנימח וא"כ נתבטל התולעת בס הרי אע"ג דהוי מיעוט המצוי מ"מ צרפו לס"ס וע"כ צריך לחלק בין שכיח טוב' לשכיח קצת:

וא"כ לא הוי ליה להבי' כו' דהתם שכיח טובא וע"כ הכא לא הוי אלא שכיח קצת דאל כ אפי' ס"ס לא מהני וה"ל להביא ראיה מסי' פ"ד:

וע' בא"ע סי' וי"ו כו' זה קאי אדלעיל דהיכי דשכיח טוב' אפי' ס"ס לא הוי. דאי' בכתובות ד' ט' האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאסור אשתו עליו דהא זינתה ופריך הש"ס הא הוי ס"ס להתירא חדא שמא קודם שנתארס' זינתה דהוי אז פנויה ומותרת לבעלה ואת"ל אחר שנתארסה שמא באונס דמותרת לבעלה ומוקי לה באשת כהן דאפי' באונס אסורה לבעלה כהן וליכא רק חד ספק וכתב הרב"י בשם ה"ה דאכתי איכא ס"ס שמא קודם שנתארסה ואת"ל אחר שנתארסה שמא לא ע"י זנות פתחה פתוח אלא ע"י מוכת עץ ותי' דמוכת עץ לא שכיח ולא מיקרי ס"ס:

ול"נ כו' משום דהמרדכי ס"ל דכ"ש אוסר בפסח כמ"ש סי' תמ"ז ס"ג אע"ג דמ"א גופיה שם בס"ק ט' כ' דהמרדכי מטעם עירוי אסר לה:

צ"ל מ"ש כאן כ"ש הוא לפי הבנת רמ"א שם דס"ל דכ"ש אוסר או י"ל דעירוי קורא כ"ש וכ"כ מ"א סי' תנ"א ס"ק ג' לדעת הרמב"ם משום דאחר שיער' לתוכו הוא כ"ש קור' לו כ"ש ויהיה איך שיהיה עכ"פ צ"ב מאי דעתו דבעל מ"ב דהא ע"כ גם המ"ב ס"ל דעכ"פ עירוי אוסר דאל"כ אפי' היה בקדרה מ"מ אין התרנגולת נאסר כ"א ע"י עירוי מן הקדרה וא"כ אפי' א"א דהיה חטה בקדרה מכל מקום נאסר על ידי עירוי וצ"ל כיון דאם היה החטה בקער' א"כ קודם שעיר' על החטה עירה תחלה על התרנגולת ומשם בא על החטה ונפסק הקילוח וכה"ג אין לו דין עירוי כמ"ש רמ"א סי' ס"ח ומ"א ס"ל דדעת המרדכי לאסור אפי' נפסק הקילוח ועיין בש"ך בסי' ק"ה ס"ק ה' ואפשר דמה"ט קרי ליה מ"א כ"ש: