מחצית השקל על אורח חיים תסז:יט

(ס"ק יט) ואין כו' שהחמץ מועט ואינו נ"ט כצ"ל והיינו מדכפל ואמר ואין בו כו' שהמים צוננים וכן דייק הרב"י ע"ש ואעפ"כ י"א דס"ל דעכ"פ גם צונן נותן טעם משהו אלא דבשאר איסורים אין משהו אוסר משא"כ חמץ בפסח ובאמת אף שהלבוש יישב דברי הטור ר"ל שבסעיף י"א שאסר המצה שנמצא בה חטה דמיירי שנמצא בה אחר האפיה דבלע המצה ע"י חום האש ואפשר דאסר לה שהיה בו פילי וכמ"ש סי' תמ"ז ס"ק ט' כצ"ל ור"ל כמ"ש שם כיון דיש דעות דגם בשאר איסורין היכי דאי' בי' פילי אפי' חי צונן אוסר וכמ"ש ש"ך סי' צ"א ואפשר דהמרדכי ס"ל כותייהו ואפי' אי לא ס"ל כוותייהו בשאר איסורים מ"מ בחמץ החמיר. וכ"כ הב"י כו' וסי' תמ"ב זה קאי אדלעיל דגם הרב"י הבי' גדולים שאוסרים צונן בחמץ וכן אם י"ל כו' כמ"ש בי"ד ר"ס ק"ה בספק כבוש אסור אע"ג דמבואר שם דוקא בשאר איסורים דהוי ס' דאורייתא אבל לא בב"ח כיון דדוקא דרך בישול אסרה תור' וע"י כבישה מותר מן התורה והוי ס' דרבנן ואזלי' לקולא והא חמץ דבמשהו ג"כ אסורו מדרבנן מ"מ דאסורו והכבישה הוא מן התורה רק השיעור הוא דרבנן ס"ל למ"א דיש לו דין ס' תורה להחמיר וצריך לחלק בין הכא בין מ"ש בי"ד סי' צ"ח במין במינו שנשפך וידעי' דהיה ההיתר רוב נגד האיסור אלא דלא ידעי' אי היה ס' דאזלינן בספקו להקל דהוי ס' דרבנן ע"ש:

מתחמצ' כמ"ש ס"ק י"ז בשם רשב"א: