מחצית השקל על אורח חיים תנו:ו

(ס"ק ו) מותר כו' ואם שהו בה כו' קודם שיתחילו העוזרים כו' באמת הב"ח כתב וז"ל וא"ל דהרא"ש (שהוא המתיר) לא נחלק אלא על מה שהיו אוסרים אפילו לא שהה שיעור מיל כו' אבל מה שאסר הר"ן אם שהה מתחלת לישה עד תחלת אפיה שיעור מיל בזה אין ראיה להתיר כו' והכי נקטינן להחמיר כו' עכ"ל הב"ח. ס"ל למ"א דמאי שכתב הב"ח עד תחלת אפיי' הוא ל"ד אלא בעי שיהי' שיעור מיל קודם שיתחילו העוזרים כו' דהא טעם איסור עיסה גדולה שאין יכולים להתעסק בו יפה וכמ"ש ס"ק א'. והיינו דוק' בשעת עריכת ולישת העיסה אבל משיתחילו העוזרים לעריכת המצות מה לי עיסה גדולה או קטנה. הא לפי גודל העיסה כן יתחלק להרב' אנשים:

ויש להחמיר ר"ל אפי' לא שהה שיעור מיל. שהיה שני עשרונים חלה אחת והיה צ"ל מצה. כדאיתא בביצה דף כ"ב ובפסחים דף ל"ו ע"ב ת"ר אין אופי' פת עבה בי"ט בפסח דברי ב"ש וב"ה מתירים. וכמה פת עבה. רב הונא אמר טפח שכן מצינו בלחם הפנים טפח. מתקיף לה ר יוסף אם אמרו בזריזים יאמרו בשאינן זריזים כו'. אך יש לפקפק על ראיית מ"א דלמא הש"ס לא דחי כ"א מאי דמתירים פת עבה אפי' לכתחלה וראיה מלחם הפנים. אבל מ"מ מאי דמותר בלחם הפנים לכתחלה י"ל דס"ל להרא"ש דעכ"פ יש להתיר באינן זריזים עכ"פ דיעבד. וצ"ל דס"ל דיחוי של ר"י אם אמרו בזריזים יש לאסור באין זריזים פת עבה אפי' דיעבד. וכן משמע מדבריו סי' ת"ס ס"ק ד' וראייתו מדמסיק שם דפת עבה ר"ל פת מרובה וכמ"ש לקמן סי' תק"ו. וקשיא ליה למ"א ניהו דנדחה ראיית רב הונא מלחם הפנים דהוי זריזים. מ"מ י"ל דב"ה מתיר פת עבה באין זריזים מסבר' ומי דחקי לומר דר"ל פת מרובה. אע"כ דהש"ס ס"ל מסברא דפת עבה א"א לשמרה מחימוץ ומה"ט יש לאסרו אפילו דיעבד ודוקא לחם הפנים הותר שהיה זריזים. אבל אי הש"ס הוי מודה דעכ"פ דיעבד מותר אפילו באין זריזים אע"ג דמסתבר להש"ס להחמיר לכתחלה אין מזה קושיא על ב"ה דמתיר לכתחלה ולא חש לאותה חומרא. עכ"פ מוכח מזה דאפשר לחלק דמה דמותר לכתחלה בזריזים יש לאסור אפילו דיעבד באין זריזים א' כ נדחית ראיית הרא"ש:

והעולם כו' דיש מתירים כו' והיינו ר"י בר"י שהביא הטור הובא בס"ק א' דמתיר בתנורים גדולים שלנו. גם הד"מ כ' בשם הכלבו. ואם הוא יותר חמש ביצים או ששה אין לחוש עכ"ל: