מחצית השקל על אורח חיים תכח:י

(ס"ק י) הלא כבני כו' דלא כלבוש שכ' להפטיר התשפוט אף כשהן כפולות. ר"ל כשהן נפרדות אין מחלוקת וכ"ע מודים שקורין בפ' אחרי הלא כבני כושים ובקדושים התשפוט. אלא כשהן כפולות ס"ל לרמ"א דנשתנה הפטרה זו משאר הפטורת. דקורין האחרונ'. וכאן קורין הראשונ' דהיינו הלא כבני כושים. וע"ז חלק הלבוש דגם כשהן כפולות יקראו התשפוט כמו בכל שאר ב' הפטורת שקורץ האחרונה. וחלק בסי' תצ"ג על בעל מטה משה שרצה ליתן טעם למ"ש רמ"א. דאמרי' במגלה שא' אמר הפטרת התשפוט וכעם עליו ר"א ואמר עד שאתה בודק בתועבת ירושלים בדוק בתועבת אמך. ולכן כשאפשר לקרות הפטר' אחרת דהיינו כשהן כפולות דאפשר לקרות הלא כבני כושים אין קורין התשפוט משא"כ כשהן נפרדות שכבר קראו הלא כבני כושים בפ' אחרי אז באין ברירה צריכים לקרות בקדושים התשפוט כיון דבאמת רבנן חולקים שם על ר"א ולבוש השיב עליו דע"כ לא גער ר"א באיש ההוא אלא שקרא הודע את ירושלים את תועבותיה שהיא ביחזקאל סי' ט"ז ולא משום שהוזכר בה תועבות ועונות אנשי ירושלים דמה נשתנה פ' זו מיתר הפטורת שאנו קורין בשאר שבתות שיש בהם הרבה תוכחה ומוסר וכלימ' אדרבא ויכלמו מעונותיהם וישובו. כ"א טעם ר"ח שגער באיש ההוא כי באותו פ' ט"ז יחזקאל הנ"ל כתב אביך האמורי ואמך חתית וקאי על אברהם ושרה. אף שפי' אמיתי כמ"ש רש"י ביחזקאל שמשם נטלו גדולתן ובני חת נתנו להו קבר והזכיר להם לבחון טובת ה' שעש' עם ראש יחוסינו צור חוצבנו ממנה כי לא היה לו אפילו מקום קבור' ואח"ז גדלו ה' ברחמיו. מ"מ לפי מובן הפשוט הוא גנאי לאברהם ושר' שקראן אמורי וחתית לכן גער בו משא"כ התשפוט שהוא סי' כ"ב ביחזקאל וודאי לכ"ע אפילו לר"א רשאי לקרות' ולכן כתב אפי' כשהן כפולות לקרות הפטרת התשפוט דלמה נשתנה משארי הפטורת שקורין באחרונה. ומ"ש רמ"א בשם המרדכי לקרות הלא כבני כושי' לא נתכוין רמ"א בכוונת המרדכי. כי במרדכי לא כ' כ"א בזה"ל כשקורין ב' פרשיות מפטירים באחרונה מלבד באחרי וקדושים ולא כ' שם יותר. ובאמת כוונת המרדכי שבאחרי קדושים ג"כ יקרא התשפוט. אלא כתב כן דלפי מה שנדפס בחומשי' בטעות הפטר' התשפוט לאחרי. והפטרת הלא כבני כושי' לקדושים וע"ז כתב דבאחרי וקדושים יקראו בראשונ' דהיינו התשפוט אבל לדידן שכבר נתקן הטעות ונדפס באחרי הפטרת הלא כבני כושים ובקדושים התשפוט אז הדין באחרי קדושים כמו בכ"מ לקרות באחרונ':

שכבר העיד הב"ח כו' כמ"ש בש"ע. והטעם כי הפטרת הלא כבני כושים הוא מעין הפרש' של אחרי וכן מעין פ' קדושים:

סדר לעשות לוח בקצרה. דע שחדש כו' ובכל שעה יש תתר"ף כו' כתב הרמב"ם פ"ו מהל' ק"ה שבחרו חז"ל לחלקו על חילוק זה כי בחילוק זה תוכל לחלק השע' לכמה ענינים חצי רביע שמינית שליש שתות כו' וכתב המפרש אף שא"א לחלקו לשביעית. מ"מ עדיף יותר ויש לחלקו ליתר מנינים מאם חלקו השעה לשאר מניני' לא לתתר"ף:

דרכי הקביעות כו' א' מלא כו כיון שמולד א' מחבירו כ"ט ימים יב"ש תשצ"ג ח'. וא"א לקבוע ר"ח בשעת המולד א"כ ע"פ הרוב יתחיל ר"ח באמצע היום ולילה. וכתיב חדש ימים ודרשו חכמים ז"ל ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים. והוצרכו לקבוע ראש חדש בתחלת היום דהיינו מתחלת הליל'. וכיון שיש בכל שני חדשים נ"ט יום מלבד ב' פעמים תשצ"ג חלקים משעה (שהן יושלמו בעבורים) נמצא עי"ז חדש אחד שלשים יום חדש השני כ"ט יום:

ואם א' מלא וא' חסר כו' דהיינו חשון חסר וכסליו מלא כי כן הוא סדרן תשרי מלא א"צ חשון חסר וכסליו מלא וטבת חסר כו':

והיתרון כו' ר"ל שלא תצטרך לטרוח לחשוב י"ב מולדות מתשרי הזה עד תשרי הבא. לכן כשתדע היתרון תדע מולד תשרי הבא והוא כמו שבכל חדש מולד א יש לו יתרון על העבר יום א' י"ב שעות תשצ"ג חלקים כי הכ"ח יום כלים בשבועות כן י"ב מולדות מיב"ח היתרון שלהם על השבועות הוא ד ימים ח' שעות תתע"ו חלקים לשנה פשוט'. כי לי"ב מולדות יש יתרון י"ב ימים ועוד י"ב פעמים י"ב שעות והם בצירוף ששה ימים א"כ יתרון השנ' ח"י ימים. י"ד ימים מהן כלים בשני שבועות נשאר ד' ימים עוד י"ב פעמים תשצ"ג חלקים עולה ח' שעות תתע"ו חלקים. וא"כ כשתתן על מולד ר"ה זה ד' ימים ח' שעות תתע"ו חלקים ותצרפ' תדע מולד ר"ה הבא. וכאשר תחשוב מולד א' מחדש לחבירו. ובשנ' מעוברת שיש חדש א' יותר נמצא ניתוסף על יתרון הנ"ל יום א' יב"ש תשצ"ג חלקים ואם תצרפן יחד יעלה היתרון לשנ' ה' ימים כ"א שעות תקפ"ט חלקים:

לא אד"ו ראש כבר מבואר הטעם ריש הסי':

מולד זקן כו' אחר י"ח שעות אפי' רגע שוב אין קובעים בו ר"ה. והטעם כי אז כשהיו מקדשים ע"פ הראיה לא היה אפשר להם כה"ג לקבוע ר"ה באותו יום לאשר ידוע כי הלבנ' אין לה אור מצד עצמ' כ"א מה שאור השמש מכה בה ומאיר בה ואף בלילה שהשמש מהלכת תחת מרכז הארץ והלבנ' למעל' מן הארץ אין הפסקת הארץ מונעת מלהאיר השמש את הלבנ' כי לפי גודל כמות השמש שהיא גדול' מן הארץ ק"ע פעמים אין הפסקת הארץ מזיק לאור' נגד הלבנה כי מאירה מצדדי הארץ נוכח הלבנ'. אך בעת מולד הלבנה היא בגלגל תחת גלגל החמה. וא"כ השמש מאיר עליה בצד העליון של הלבנה אבל צד התחתון הנרא' לנו היא אז חשוך ואינו מאיר לנו וכל זמן שהיא מתרחקת בהלוכ' מן השמש. אז נראה לנו אורה אשר השמש מאיר עליה מצדדי הלבנ' וקודם שש שעות אחר המולד עדיין היא קרוב' אל השמש וא"א שיתראה לנו מאור' שהשמש מאיר עליה. לכן כשקדשו ע"פ הראי' כשהיה מולד זקן דהיינו שחל המולד סוף ח"י שעות ולא נשאר עד הליל' כ"א ששה שעות לא היה אפשר שתרא' קודם הליל' וע"כ לא קדשו החדש באותו יום. לכן גם אנחנו ע"פ החשבון אין קובעים בו ר"ח משא"כ כשחל המולד רק רגע קודם ח"י שעות כיון שעכ"פ היה אפשר שנראה באותו יום רגע קודם הליל' אף שהוא רחוק שראוהו עכ"פ כיון שהוא במציאות שבזמן הראי' קדשו אותו יום לר"ח גם אנחנו אין דוחים ר"ח. ליום שאחריו:

ג' ט' ר"ד כו' אין קובעים כו' והטעם שאז יחול מולד תשרי הבא ביום שבת ח"י שעות מצומצם וצא וחשוב וצרף היתרון ד' ימים ח' שעות תתע"ו חלקים ותמצא כן שמולד תשרי הבא יהיה ביום ז' ח"י שעות ויהיה מולד זקן ונצטרך לדחותו עד למחרתו וכיון שמחר יום א' שאין קובעים בו ר"ה נצטרך לדחותו שוב עד יום ב' ויהיה בין ר"ה זה לר"ה הבא ה' ימים ובשנה פשוט' ידוע שאין ביניהם יותר כ"א ד' ימים ויהיה חוכ' ואטלולא בעיני הבריות שיאמרו הב"ד טעו לכן דוחי' ר"ה זה:

אבל אם היתה מעוברת כו' ב' ט"ו תקפ"ט כו' אין קובעים כו' והטעם דלפ"ז מולד תשרי שעבר היינו בשנה מעוברת ע"כ הי' ביום ג' ח"י שעות צא וחשוב והוסיף על ג' ח"י שעות היתרון משנה מעוברת שהוא ה' ימים כ"א שעות תקפ"ט חלקים יצא לך מולד זה שאחר השנה מעוברת ב' ט"ו תקפ"ט חלקים ולכן צריך לדחותו. כי אשתקד כשחל המולד ג' ח"י שעות היה מולד זקן והיינו צריכים לדחותו עד למחרתו וכיון שמחר היה יום ד' היינו צריכים לדחותו שוב ליום ה'. וא"כ כשנקבע שנה זו ר"ה ביום המולד דהיינו ביום ב'. לא יהיה בין ר"ה דאשתקד ובין ר"ה של שנה זו רק ג' ימים ואחר המעוברת צ"ל ביניהם עכ"פ ה' ימים. ולכן צריכים לדחותו:

ואחר שידעת כו' אם יש ביניהם ב' ימים כו' אזי תהי' השנה חסרה. דהיינו חשון וכסלו שניהם יהיו חסרים (והטעם שקבעו דוקא באלו ב' חדשים דהיינו חשוון וכסלו כ' הלבוש משום דמניסן עד יוה"כ א"א לחסר או למלאות יותר כ"א צ"ל חדש א' מלא וא' חסר. כי הימים ההם מנוים. כי מתחלת פסח עד עצרת צ"ל נ' יום ומשבועות עד יוה"כ צ"ל ק"ך יום דהיינו ג' פעמים מ"ם יום נגד ג' פעמים מ' יום שעמד משה בהר וביום האחרון שהי' יו"ד תשרי א"ל הקב"ה סלחתי כדברך והוקבע לדורות יום זה ליוה"כ. ותשרי שהוא מלך שבו הרבה י"ט צ"ל מלא ולכך בחרו בחשון וכסלו הבאים מיד אחר תשרי כ"א יניחו הדבר עד חדש אחר פן יבא הדבר לידי שכחה) והטעם שצ"ל שניהם חסרים כ"א יהיה כסדרן חשון חסר וכסלו מלא א"כ יהיה שנה זו שנ"ד ימים דהא ששה חדשים מלאים עולין ק"פ יום. וששה חדשים חסרים עולי' קע"ד יום צרפם יחד יעלו שנ"ד יום. ש"נ ימים כלים בחמשים שבועות נשארו ד' ימים. א"כ כשחל ר"ה ביום ז' א"כ כלין חמשים שבועות ביום וי"ו. ועוד הוסיף ד' ימים הנותרים א"כ ראוי להיות ר"ה הבא ביום ד' וכיון שהוא ביום ג' ע"כ צריך לחסר גם כסלו ויחסר יום א' מן השנה ולא יהיה כ"א שנ"ג יום. ויבא ר"ה ביום ג'. ומזה תקיש ותבין השאר מ"ש מ"א בזה:

סדר הפרשיות ר"ל ד' פרשיות שכ' בש"ע עסי' תרפ"ה:

התקופה כו' צ"א יום כו' והיא כפי חשבון שמואל דס"ל דמהלך החמה בגלגלה שס"ה ימים ורביע יום. א"כ הרביע מזה הוא צ"א יום וז' שעות ומחצה:

ודע שבחשבון שעות התקופה. כ' הלבוש וכ"כ בתשוב' צ"צ סי' י"ד וכן הסכים התי"ט שם לחשוב הלילה מעת צ"ה. ותחלת היום משהאיר המזרח. וא"כ בטבת ושבט שה' שעות אחר חצות היום כבר חשכה הלילה. אם התקופה נופלת ז' שעות ומחצה בלילה או צריך לזהר מן סכנות התקופ' חלי שעה אחר חצות לילה שאז זמן התקופה. וכן להיפך בתמוז שלא יחשיך הלילה למשל עד תשעה שעות אחר חצי היום. א"כ כשנופלת ז' ומחצה בתחלה הלילה אז צריכים לזהר ד' שעות ומחצה אחר חצות לילה ואף שלפי חשבון האמיתי היה קיץ וחורף שוה בזה ומהלך החמה שוה בקיץ וחורף והי' ראוי לחשוב מאמצע היום כשהחמה באמצע רקיע הוא חצי היום. וששה שעות אח"כ בין בקיץ ובין בחורף הוא יום ומתחלת שעה שביעית נקרא לענין זה לילה וא"כ בין בקיץ ובין בחורף כשנופלת ד' ומחצה בתחלת הלילה זמנה י"ד שעות ומחצה אחר חצי היום שעמדה החמה באמצע הרקיע. אעפ"כ כתבו להניח לישראל מנהגן ושומר פתאים ה':

והתי"ט הוסיף דהא אפי' נחשב כפי מהלך האמיתי הנ"ל אעפ"כ אין אנו יוצאים י"ח. דהא חשבונינו כפי תקופת שמואל והעיקר הוא תקופת רב אדא. ולפי תקופת ר"א לא יגיע לתקופה צ"א יום וז' שעות ומחצה. ואם כן בלאו הכי צ"ל שאותו הסכנ' היה ידוע להם מימות עולם על פי חשבון האמצעי אולם הפר"ח וכן בתשובת שב יעקב הסכימו לחשוב ע"פ דרך האמיתי וכדומה שכן נוהגים עכשיו: