מחצית השקל על אורח חיים תכט:א

ס"ק א בהל' פסח. וה"ה בשאר י"ט. לאפוקי מדעת הרב"י דס"ל דוקא בפסח בעי' שלשים יום משום דהלכתא רבתי לפסח משא"כ בשאר י"ט. ועוד כמ"ש התוס' דפסח מה"ט בעי' שלשים יום משום קרבן. אע"ג דלביקור ממומין סגי בארבעה ימים. מ"מ צריך זמן לחקור למצוא בהמה הראוי לו. ותמימה. ואף בזהמ"ז דליכא קרבן מ"מ נשאר תקנה ראשונה וזה שייך דוקא בי"ט של פסח דכ"א צריך לקרבן פסח משא"כ שאר י"ט. וע"ז חולק מ"א דה"ה בשאר י"ט בעי שלשים יום לדרשה והא דהזכירו במפורש דוקא פסח משום דמיניה ילפי' כדאי' בפסחים דף וי"ו ע"ב שהרי משה עמד בפסח ראשון והזהיר על פסח שני להאנשים הטמאים בפסח א ושאלוהו למה נגרע מלהקריב קרבן ה'. והיה די אם היה משיב לשאלת' כיון שהם טמאים אסורים לעשות פסח ראשון והוסיף להודיע להם שיעשו פסח שני ובין פסח א' לשני יש שלשים יום אלמ' דשלשים יום לפניו יש לדרוש. ומפסח ילפינן לשאר י"ט. וכ"כ רש"א בסוכה דף ד' אהא דתנן התם סוכה ישנה ב"ש פוסלים וב"ה מתירים ותנן שם איזה סוכה ישנה כל שעשאה שלשים יום קודם לחג הסוכות. ופירש"י טעמא דב"ש דבעי שיעש' הסוכה לשמה אבל עשאה סתם פסולה. אבל אם עשאה תוך שלשים לחג כיון דשואלין בהל' חג סתמ' עשאה לשמה. ומזה כ' מהרש"א דמוכח דלא כהרב"י דמזה מוכח דגם בסוכות דרשי' שלשים יום קודם החג וממילא ה"ה בעצרת דמ"ש:

וכ"ה בבכורות פרק ט' דף נ"ז ע"ב תנן ג' גרנות למעשר בהמה בפרו' הפסח ובפרום עצרת ובפרוס החג ור"ל דמן התורה מותר לאכול ולמכור קודם שיעשר בהמותיר אלא שאם עשר עביד מצוה. והעשירי יהיה קודש ומקריבו כשהוא תמים ע"ג המזבח ואין למזבח אלא דמו ואבריו והשאר נאכל הכל לבעלים כפסח ואין לכהן בהם כלום אפי' חזה ושוק. ומדרבנן כשהגיע א' מג' גרנות הנ"ל אסור לאכול עד שיעשר ונתנו שם הטעם כדי שיהיה הבהמות מצויות לעולי רגלי' כיון דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו בדבר שאין בו אלא חסרון מועט לכן ניחא ליה לעשר בהמו' אע"ג שאינו מחויב בדבר כיון שאינו מפסיד אלא האימורים. ואפשר כשיעלו ישראל לרגל רבים אשר שם בירושלים עדיין לא היו בהמותיו מעושרים ובלי מעשר לא יהיה חפץ למכור כנ"ל לכן תקנו חז"ל שבאותן ג' פרקים צריך לעשר. וכתבו התוס' אע"ג דקודם הגורן יכול לאכול בלי מעשר מ"מ ב"א ממתין עד הגורן ומעשר הכל ביחד. ועי"ז יהיה בהמות מצויות לעולי רגלים. ופי' פרוס הוא מחצה ור"ל ט"ו יום קודם פסח וכן ט"ו יום קודם עצרת וט"ו יום קודם סוכות כיון דשואלים ודורשי' שלשים יום קודם לחג לכן ט"ו יום קודם לחג מקרי פרוס מחצית מן שלשים יום. מבואר מזה דבכל י"ט דורשי' שלשים יום לפניו:

ועכשיו נוהגים כו' וכתב הב"ח הטעם להיותינו בעו"ה שה פזורה בעיירות וכפרים וקודם שבת הגדול ושובה מתקבצים אל העיר וקהילו' שהרב שם וחונים שם כל ימי החג לכן הניחו הדרש' עד עת קיבוץ נדחי ישראל. והעיקר עיי' במ"א סי' ר"ן:

גם הל' חג כו' מלבד הלכות יוה"כ:

בפ"ק דמגילה דף ד' ע"א אריב"ל פורים שחל להיות בשבת שואלים ודורשים בענינו של יום ופריך מאי ארי' פורים אפי' י"ט נמי דתני' משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים בענינו של יום הל' פסח בפסח הל' עצרת בעצרת הל' חג בחג ומשני פורים איצטריך ליה סד"א נגזור משום דרבה קמ"ל ופירש"י שואלים כו' לדרוש אגרת פורים ברבים ומל' זה משמע דאין כוונת ריב"ל על דרשת דינים כ"א אגרת פורים ובנסי פורים. ועל הא דמשני דנגזור משום דרבה פירש"י דאסרי' לקרות המגילה בפורים שחל בשבת משום גזיר' דרבה שמא יעבירנה ד"א בר"ה ס"ד נגזור דרש' אטו קריא' קמ"ל. מזה מוכח כפירש"י דהא דאמר ריב"ל פורים כו' שואלים כו' ר"ל באגרת פורים דאי ס"ד דינים מאי שייכות דדרשה שהי' ע"פ לקריאת המגיל' ומאי גזיר' דרבה שיעבור ד"א שייך הכא. גם בלא"ה ל' ריב"ל כאמר שואלים ודורשים בענינו של יום לא משמע דינים אלא בעניני נסי פורים:

וא"כ ע"ב דומי' דהכא הא דתניא בשאר י"ט משה תיקן לישראל שיהיו דורשים הלכות כו' ל"ד הלכות אלא ר"ל עניני היום דאל"כ מאי פריך מאי ארי' פורים כו' הא ריב"ל מיירי בענייני פורים ובשאר י"ט ר"ל דינים אע"כ הלכות שהוזכר בברייתא לאו דוקא אלא ר"ל עניני י"ט בפסח נסי מצרים ובדומה. או ס"ל להש"ס מסבר' כיון דצ"ל דינים ה"ה שראוי לדרוש בענייני יום: