מחצית השקל על אורח חיים שמג:ג

(ס"ק ג) ולהאכילו כו' חגב כו' דאיתא התם ר' יודא אומ' המוציא חגב טמא חי לר"ה חייב משום הוצאה אף ע"ג דאינו חייב אלא אם הוציא דבר הראוי גם זה מיקרי ראוי דחזי ליתן לתינוק לשחק בו וחכמים פוטרים דס"ל דאינו ראוי אסור ליתן לתינוק לשחק דגזרינן שמא יאכלנו ופריך אי הכי מאי ארי' טמא אפילו טהור ה"ל לרבנן לאסור ליתן לתינוק לשחק דלמא אכיל ליה אע"ג דחגבים אין טעונין שחיטה מ"מ חי אסור משום בל תשקצו וממילא המוציא אפי' חגב טהור פטור לרבנן דלא חזי למידי ומשני חי ודאי לית לן למיחש שיאכלנו קטן דאין דרך קטן לאכול בעל חי כשהוא חי אלא דא"ל שמא ימות ויאכלנו לכן טהור מותר ליתן לתינוק דהא אינו צריך שחיטה כנ"ל מבואר מזה דחגב טמא חי אסור ליתן לתינוק כרבנן דר"י וגם שמעי' מדברי המקשן דאפי' דבר שאין בו רק משום בל תשקצו אסור ליתן לתינוק אם י"ל שיאכלנו וכ"ש דבר טמא דחזי לאכלו בעיניה ר"ל אותו דבר טמא שראוי לאכלו כמות שהוא כגון נבלה מבושלת וכדומה:

כדאיתא בבא בתרא דף ך' דחלון או חור טפח שיש בכותל המפסקת בין שני הבתים אם טומאה באחד מהבתים מביא החור טומאה גם לבית האחר. ואם סתום קצת מן הטפח אם סתמו בדבר שמבטלו שם לעולם הוי מיעוט ואינו מביא הטומאה לבית אחר אבל אם אינו מבטלו שם לעולם כ"א לפי שעה לא הוי מיעוט אלא צריך לסתום כל הטפח ותנן שכן עוף בחור מיעוט הטפח אבל לא סתמו כולו הוי מיעוט ואינו מביא טומאה לבית אחר ופריך דלמא שחט ליה ונמצא לא בטלו לעולם כ"א לפי שעה דלא הוי ביטול ומשני דמיירי בעוף טמא ופריך שמא יתנו לתינוק לשחוק ועדיין לא הוי ביטול ומשני בעוף המסרט דאינו ראוי לתינוק דיזיק התינוק ע"י סירוטו וקשיא למה הוצרך לאוקמי בעוף המסרט ת"ל כיון דעוף טמא היא כמו דאסור ליתן חגב טמא לתינוק שמא יאכלנו כשימות אלא ע"כ דעוף טמא אפי' כשימות כיון דאין ראוי לאכילה כ"א ע"י בישול מותר:

ליתן לתינוק קטן כו' ובתנאי שימזוג כו' דאז מתבטל היין בששה חלקים מים כדקי"ל בי"ד סי' תל"ד סעיף ה':

וישים המים תחלה אין לומר הטעם דאי יתן המים לבסוף נאמר במים קמא קמא בטל דז"א דקי"ל בי"ד סי' קל"ד וכ"ה בגמ' דע"ז דדוקא באיסור דהיינו אם נפל יין נסך להיתר אמרי' קמא קמא בטל אבל אם נפל היתר לתוך איסור לא אמרי' בהיתר קמא קמא בטל. אע"כ צ"ל הטעם דהשתא אי נותן היין תחלה עדיף דאיכא טעמים להתיר חדא דבטל בששה חלקים מים ועוד דהיין מתבטל קמא קמא ולפי שתשובת ראב"ח אינו תח"י לא ידעתי בבירור כוונתו אח"ז עיינתי בספר תוספות שבת וכתב הטעם דאין ליתן המים לבסוף דא"כ יתבטלו המים ראשון ראשון כ"כ הראב"ח עכ"ל ת"ש ואם הוא לשון ראב"ח לא הבנתי כנ"ל:

יצווהו לגוי ליתן לו וכ' בספר תוספות שבת הטעם דכ"ה דמותר אמירה לגוי בשבת לצורך תינוק ה"ה בשאר איסורי דרבנן:

כ' רי"ו דאין למחות כו' כ' בספר ת"ש ע"כ מיירי באין הקטן צריך לו הרבה דאל"כ מותר לו' לגוי ליתן לו כמ"ש מ"א אח"ז וכיון דא"צ לו ע"כ הא דכתב דאין למחות מיירי בב"ד אבל האב חייב למחות כנ"ל:

כגון כו' לתקוע בשבת ובריש הסי' כ' בשם הר"ן כיון דנפיק מיניה חורבה אסור כתב התוס' שבת דצ"ל דמיירי במקום שאין הקול נשמע לרבים וכיון דא"ד היא ל"א כל מה שאסרו חכמים אפי' בח"ח אסור:

הא דאסור לינק אחר ך"ד חדש היינו אם פ"א כבר פירש מלינק: