מחצית השקל על אורח חיים שכא:יא

(ס"ק יא) וע"ס שכ"ד סעי' ז' ובמ"ש שם ומוכח כו' דלא כע"ש דהנה הע"ש הבין דאסר רמ"א פה לחתוך בשר דק דק משום דקמשוי ליה אוכל והיינו דפסק כרב הונא דמשוי אוכלא אסור. ולכן הקשה הא לקמן סי' שנד אדרבא פסק כר"י דמשוי אוכלא מותר ומטרח באוכלא אסור וכן הקשה ט"ז בסי שכד והניח בקושיא וכן הבין בס' א"ר ובס' ת"ש והע"ש תי' הא דהתיר בסי' שכ"ד למשוי אוכלא היינו דוקא בראוי לאכילה קצת ע"י הדחק וכאן דאינו ראוי לאכילה כלל בלי חיתוך דק דק לכן גם לדידן דקי"ל כר"י מ"מ אסור וזה דחה מ"א דאדרבא מוכח דכל שהוא קשה ביותר וא"א לאכלו כלל בלי תיקון שרי טפי לר"י כיון שמזונותן עליו וא"א להם לאכול כ"א ע"י אותה הטרחא לכן כ' מ"א ברס"ק זה עסי' שכ"ד ס"ז ובמ"ש שם. ר"ל דע"י מ"ש מ"א בסי' שכד נתיישב קושית ע"ש וט"ז הנ"ל דהא בלא"ה א"ל על רמ"א כיון דבת"ה נתן ב' טעמים לאיסור א' כיון דאינו ראוי לאכילה בלאו הכי כה"ג מודים דיש בו משום טוחן אפי' להפוסקים דאין טחינה אלא בגידולי קרקע ולטעם זה יש בו איסור תורה. עוד הוסיף טעם שני משום משוי אוכלא ולטעם זה אין בו רק איסור דרבנן ולמה שביק רמ"א טעם א' דאית ביה משום לתא דאיסור תורה ונקט טעם ב' דאין בו רק איסור דרבנן:

גם מדברי ת"ה נראה דטעם שני לא עשאו אלא לסניף ושביק רמ"א טעם העיקר לכן י"ל דבאמת כן הוא כוונת רמ"א במ"ש דהואיל כו' קמשוי לי' אוכל ר"ל שעי"ז יש בו משום טוחן כטעם ראשון שכ' בת"ה אבל אי לא הוי איסור טוחן משום דמשוי אוכל הוי שרי לדידן ובזה א"ש האי דסי' שכד דשם מיירי דא"ח דק דק וליכא בו משום טוחן אלא משום משוי אוכל זה שרי לדידן דקי"ל כר"י וכ"נ להדיא מדברי מ"א בסי' שכד ס"ק ה' שהבין דהטעם רמ"א כאן משום טוחן שכ' וז"ל דק דק כו' דדבר שהוא מלאכה כגון טחינה כו':