מחצית השקל על אורח חיים שכא:יב

(ס"ק יב) שקורין כו' תשובת הריב"ש אין ת"י רק מצאתי בס' ת"ש שהעתי' לשונו לאסור הגריר' בגבינ' וז"ל כהאי דאמרינן האי דפריס סלקא חייב משום טוחן ואף אם נא' דלאלתר שרי ואפילו בכלי היינו דוקא בכלי כעין סכין שאינו מיוחד לטחינה אבל מורג כו' שהוא מיוחד לטחינה ה"ה כמו נפה וכברה לבורר וכמו מכתשת לתבלין וכבר אסרו חז"ל אלא דוקא בקתא דסכינא דהוי שינוי גמור ועוד אפשר לאסור אפי' בי"ט לפי שהוא מיוחד לטחינה זו והוי כמו פלפלין ברחים שלהם דאסור אף בי"ט משום עובדא דחול כו' אלא דאפשר לחלק דשאני פלפלין ברחים שרגילים לשחוק מהן הרבה ביחד ודמי לעובדא דחול אבל בכלי זה אין דרך לגרר ממנו אלא מה שצריך לשעתו. ומ"מ נראה דצריך שנוי דומיא דמלח לפי שאין מפיג טעם כו' אבל בשבת נראה דאסור בלי ספק והקשה ע"ש דכאן פסק לאסור ובהלכות י"ט סי' תק"ד כתב רמ"א דמותר לגרר גבינה ע"י שינוי והנה מה שאסר המחבר פה הגרירה ע"כ צ"ל הטעם א' של הריב"ש משום טוחן דהא המחבר פסק דבהמה לא מיקרי ג"ק ולית ביה משום טוחן. וע"כ צ"ל דאסור משום עובדא דחול כטעם ב' של הריב"ש. ולפ"ז הקשה בספר ת"ש למה מתיר רמ"א ע"י שינוי בי"ט דהא לטעם זה כ' הריב"ש דאין חילוק בין שבת וי"ט גם מדברי מ"א נראה דס"ל דקי"ל כתי' שני של הריב"ש ולכן כ' דאפי' לאכלו מיד אסור וגם לחתכו דק דק שרי כמו בסעיף ט' דהיינו בשר מבושל ותי' בס' ת"ש דוקא בשבת אוסר הרב"י כיוו דאיכא מ"ד דבהמה מיקרי ג"ק אע"ג דהרב"י לא פסק כוותי' מ"מ מהני לצרכו לטעם עובדא דחול ואסור משא"כ בי"ט דליכא משום איסור טחינה אלא משום עובדא דחול. ומטעם זה גרידא לא רצה לאסור כיון דאינו נעשה לימים מרובים:

וה"ה דמותר כו' כדאי' פ' י"ז במשנה דף קכב ע"ב תנן נוטל כו' קורדם לחתוך בו את הדבלה מגירה לגרור בו את הגבינה:

דבר שאינו חפץ כו' כמ"ש דף קלא ברש"י דתנן עושין כ"צ מילה בשבת כו' וכמון אם לא שחק מע"ש (שדרכן היה ליתן כמון שחוק על המילה לרפואה) לועס בשניו ונותן ופירש רש"י כמה דאפשר לשנויי משנין משמע דס"ל דגם ע"י לעיסה יש בו משום טוחן אלא שהוא ע"י שינוי דאל"כ למה הוצרך לו' הטעם משום כמה דאפשר לשנויי: