מחצית השקל על אורח חיים שכא:י

(ס"ק י) מותר כו' דהרי התוס' והרא"ש כו' דבדף ע"ד ע"ב אמר ר' פפא האי מאן דפריס (ר"ל חותכה דק דק) סלקא חייב משום טוחן. ויש בזה דעות מחולקים הרא"ש כ' בשם ר"ח דאין פי' פרוס חותך דק דק אלא שבדקלין יש בו כמו נימין וכשמפריד הנימין ומנפצן יוצא מהן כעין קמח בזה חייב דוקא משום טוחן והתוס' כתבו דוקא בחותך סלקא דק דק חייב ויש דס"ל דבכל ירק חייב משום טוחן אולם ס"ל דוקא גדולי קרקע אבל בשר דלא הוי ג"ק שרי והכי קי"ל. אבל בשר חי הואיל ואין ראוי לאכילה כך אלא לכוס אותו דלאו כאורחי' כצ"ל. ור"ל כהאי גוונא י"ל דמודים הפוסקים דס"ל אין טחינה אלא בג"ק מ"מ כהאי גוונא דאין ראוי לאכילה כ"א ע"י טחינה מודים דיש טחינה אפי' אינו ג"ק כ"ה שם בת"ה:

ותו דיש ליגע בו כו'. דבשבת דף קנה איכא פלוגתא רב הונא ס"ל מטרח באוכלא לבהמה דהיינו דבלאו אותה טרחא היה ראוי למאכל בהמה אלא שע"י אותו הטרחא תתאוה יותר לאכילה מותר לטרוח אבל לשוויא אוכלא דבלאו האי טרחא לא היה ראוי כלל למאכל בהמה וע"י הטרחא משוי ליה אוכל אסור ורב יודא ס"ל איפכא דלשוויא אוכלא מותר כיון דמזונותיהם עליו וא"א לאכלו בלא"ה אבל מטרח באוכלא אסור כיון דאפשר לאכלו בלא"ה וקי"ל כר"י לקמן סי' שכד. ובעל ת"ה לא מחית נפשיה לפלוגתא והביא שני דיעות וכוונתו דתליא באותה פלוגתא וא"כ למ"ד שוויא אוכלא גם כאן יש לאסור. ובש"ג כ' כו' כמ"ש התוס' דף עג ע"ב ד"ה מפרק וז"ל פירש"י מפרק הוי תולדה דדש וק' לר"ת דבדף צ"ה אמרי' דחולב חייב משום מפרק כו' דהא אמרי' אין דישה אלא בג"ק וא"ל כו'. אבל בחולב חייב דבהמה חשיבא ג"ק כדמוכח ר"פ בכל מערבין כו' עכ"ל: