מחצית השקל על אורח חיים שיב:ב

(ס"ק ב) ואם ניכר כו' וא"ל דאבן גדולה א"ע לקינוח. ר"ל דוקא חריות דמסתמא עומדים לישיבה ולא נאסרו אלא מכח מחשבתו שקצצן לשריפה מש"ה סגי במחשבה או ישיבה להוציאן מידי מחשבה ראשונה וכמ"ש מ"א ס"ק ל"ט וס"ק מ':

ושאר אבנים מקורזלות כו' ר"ל דאכתי קשיא באבנים מקורזלות דסתמא עומדים לקינוח למה הוצרך בהן שיהי' רשומן ניכר מ"ש מחריות ולזה תירץ דמהני רשומן ניכר לענין האבנים הסמוכי דשריין אפי' לא קנח בהן ולא ייחדן:

וער"ס ש"ח במ"א ס"ק י' לענין נייר וסעיף כ"ב די"ח בייחוד אלא אפי' במידי דאורחי' בעינן דוקא שיעשה בו מעשה:

אבל אבן שקינח בו והשליכו כו' לכן בעי' שיהי' ניכר כו' דאז אע"ג שהשליכו מ"מ עומד לקינוח:

לכן אין להקל ליטול האחרים כו'. ר"ל מ"ש הש"ג להתיר אם אחד מהן רשומן ניכר מותרים האחרים הסמוכים אפילו לא קינח בהם ולפ"ד מ"א אין להקל בזה דהא הש"ג גופיה לא מסבר' התירו אלא מהכרח קושייתו וכיון דהמ"א תירץ לקושית ש"ג א"כ מנ"ל להתיר כה"ג:

וכ"מ בגמ' ובש"ע. בגמ' היא דאמרי' דף פ"א אהא דאם רשומו ניכר מותר להכניס אפי' הרבה ממלא יד ופריך הש"ס מאי מהני רשומו ניכר הא כיון דכבר קינח בו אסור שוב לקנח בו דתניא המקנח בצרור שקינח בו חברו מביא לידי תחתוניו' ומשני ע"ש ולהש"ג הא אותו צרור שקינח בו ורשומו ניכר מעיד על האחרים הסמוכים אע"ג שלא קינח בהם מ"מ הוכנו מע"ש ומותרים ובהם ליכא חשש תחתוניות דהא לא קינח בהם אדם ובש"ע משמע כן ומדסיים כיון שקנחו בהן ל' רבים משמע דבעינן שיקנח בכלם: