מחצית השקל על אורח חיים שח:נד

(ס"ק נ"ד) מע"ש כו' בד"מ כ' כו' כוונתו ליישב לשון לפ"ז שכתב רמ"א וגם שלא תטעה במ"ש רמ"א שנתפרקו מע"ש דדוקא נתפרקו מע"ש אבל נתפרקו בשבת לא דגרע כדחזינן בנבלה שנתנבל' מע"ש דמותרת לכ"ע ובנתנבלה בשבת פליגי ר"י ור"ש ולזה הביא דברי ד"מ ויתיישב הלשון לפ"ז וגם תראה דהאי דיוקא דנתפרקו מע"ש ליתא דהרב"י הביא לשון הר"ן שכתב וז"ל וכי קשרי ר"ש לטלטילי כו' אע"פ שנתפרקו העצמות מהבשר והקליפות מהפירות בשבת אבל אם נתפרקו מע"ש אפי' ר"ש מודה עכ"ל הר"ן וכתב ע"ז הרב"י ואיני יודע מה בין זה לנבלה שנתנבלה מע"ש דאפי' לר"י שרי ועוד מדכתב אע"פ שנתפרקו העצמות כו' בשבת משמע דכ"ש אם נתפרקו מע"ש דשרי וכלפי לייא הוא (ר"ל דהא הר"ן מסיים אבל נתפרקו מע"ש אפי' ר"ש מודה) עכ"ל וע"ז תי' בד"מ דמ"ש הר"ן אפי' נתפרקו בשבת לא קאי לשון אפי' על מה שנתפרקו בשבת דאדרבה נתפרק בשבת עדיף אלא אפי' קאי על הפירוק גופי' וה"ק לא מיבעיא כשלא נתפרקו מהבשר דמטלטלים העצמות אגב הבשר אלא אפי' נתפרקו מותר לטלטל העצמות בפני עצמן ועל מ"ש דוקא בשבת אבל מע"ש אפי' ר"ש מודה דאסור ה"ט דמיירי שאין לו כלבים וס"ל להר"ן אע"ג דכלבים מצויין לא מהני אלא בעינן דוקא שיהיה לו כלבים וכיון דאין לו כלבים ולא חזי' למידי אפי' ר"ש מודה דאסור (והאי דנבלה מיירי להר"ן די"ל כלבים) אבל כשנתפרקו בשבת אע"ג שאין לו כלבים מ"מ שרי לר"ש כיון דעכ"פ בכניסת שבת לא היו מוקצים דהיו ראוים לטלטל אגב הבשר וניהו דהשתא נתפרקו מ"מ כיון דעכ"פ חזיין לכלבים אע"ג שאין לו כלבים מותרים לטלטל לר"ש ולכן א"ש לפ"ז שכתב רמ"א ור"ל לפי מה שפסק הרב"י לכלבי' מצוי' סגי אפי' אין לו כלבים ולכן אפי' נתפרקו מע"ש מותרים ובנתפרקו בשבת פשיטא דמותרים דבזה גם הר"ן מודה: