מחצית השקל על אורח חיים שח:נו

(ס"ק נו) דחזי כו' בימין דרכיך כגון בשר עוף:

לכלבים נמי לא קאי. ר"ל דאין דעתו להשליכו לכלבים כיון דבמוצאי שבת יהיה ראוי לעצמו:

דלא כהב"ח שכתב דמה"ט מותר כיון דהוי מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים ולכן אפי' בשר שור דקשה מותר לטלטל משא"כ דג טפל דאפי' לכלבים לא חזי ומהפוסקים הנ"ל מבואר להיפך דאדרבה מאי דחזי לאדם למוצאי שבת לא מקרי ראוי לכלבים דדעתו לאכלו בעצמו במוצאי שבת שרי בטלטול ר"ל אע"ג דשחיטת נכרי נבלה מ"מ מותר לדידן דקי"ל כר"ש בנבילה דמה לי נתנבלה ע"י חולי או ע"י שחיטה:

וכ"מ כו' גבי טריפה. ר"ל דהש"ס הוכיח דלוי סבר במוקצה כר"י דהיה דרכו אם הביאו לפניו בי"ט להורות בה אם היא טריפה לא היה מורה אלא כשהי' סמוך לאשפה דשמא יהי' טרפה דלאו חזי לטלטולי דאפי' לבהמה לא חזי ולכן יניחנו שם באשפה משמע דאם הוי ס"ל כר"ש הוי שרי לטלטל הטרפה וה"ה נתנבלה ע"י שחיטת גוי אולם לא ידעתי מאי צריך לראיה ומה הפרש בסברא בין נתנבלה מחמת עצמה מחמת חולי או נתנבלה ע"י שחיטת גוי והש"ג אפשר משום דס"ל בביצה פ' אין צדין כמ"ד בבריאה שנתנבלה מודה ר"ש דאסור ולא פליגי אלא בחולה קצת לכן ס"ד דנתנבלה ע"י שחיטת גוי הוי כמו בריאה שנתנבלה אבל לדידן קי"ל בשבת בסי' שכ"ד סעיף ז' דאפי' היתה בריאה מותרת (ועסי' תקי"ח לענין י"ט) לא ידעתי מאי צריך לראי' להתיר בטלטול בהמה ששחטה גוי: