מחצית השקל על אורח חיים רעא:ב

(ס"ק ב) ומוציאות כו' מ"ש ממגילה כו' דגם במגילה הנשים חייבות ואפ"ה אינן מוציאות האנשים:

דקטן כו' שהוא דרבנן והאשה חייבת מן התורה:

שמא לא הביא ב"ש ועדיין קטן הוא עד שיהי' בן עשרים והביא סימני סריס ואם לא הביא סימני סריס עדיין הוא קטן עד שיעברו רוב שנותיו דהיינו שהוא בן ל"ו שנה וכמבואר בח"מ ר"ס ל"ה:

דבמילי דאוריי' כו' ר"ל אע"ג דלעיל סי' נ"ה כ' רמ"א לענין תפלה סמכינן על החזקה ואי הוא בן י"ג אמרי' חזקה שהביא ב"ש ומוציא אחרים בתפלה היינו דוקא בתפלה שהוא דרבנן אבל הכא בקידוש שהיא דאוריי' לא. וכ' בספר א"ר דאם האשה כבר התפללה הרי מן התור' כבר יצאו ידי קידוש א"כ קטן יכול להוציאה ובס' ת"ש השיג עליו דהא בעי' עד שיכוון לצאת כמ"ש לקמן סי' רע"ג סעיף ו' אם קידש בביתו ושמע שכנו כו' והאשה סתמה לא נתכוונ' לצאת בתפלתה ידי קידוש ולענ"ד אין נידון דהכא שייך להאי דסי' רע"ג דשם מיירי דהשומע רוצה לצאת במה ששמע מן המשמיע כהא דקי"ל במס' ר"ה עד שיכוין שומע ומשמיע משא"כ הכא דהיא רוצה לצאת באמירתה זה תליא בפלוגתא אי מצות צריכות כוונה והוא מבואר לעיל סי' ס' אמת שהרב"י כ' שם דהעיקר כמ"ד צריכות כוונה וכ"כ מ"א שם בשם רדב"ז דבדאוריי' מצות צריכות כוונה אבל לענ"ד ג"כ אינו ענין לנידון דהכא דגם אי לא נתכונה האשה לצאת ידי קידוש עכ"פ נתכוונה להתפלל תפלת שבת ובזה די ויספיק לצאת ידי קידוש דאוריי' דמי כתיב בקרא לעשות קידוש כ"א זכרהו והרי נתכוונה להזכיר את יום השבת כנלע"ד דרך אפשר מ"מ אין דינו של א"ר מוסכם לפמ"ש במ"א ס"ק קפ"ו בשם התוס' דבמגילה אין הקטן מוציא את האשה אע"ג דגם האשה אינה חייבת כ"א מדרבנן מ"מ הקטן גרע דהאשה אינה כ"א חד דרבנן דבקריאת מגילה היא תקנת חכמים והקטן הוא תרי דרבנן דגם במצוה דאורייתא אינו חייב כ"א מדרבנן חוץ אם הקטן יכול להביא א"ע באותו פעם שגם הוא לא יהי' כ"א חד דרבנן כגון אם הקטן והגדול לא אכלו כדי שביעה דהגדול ג"כ דרבנן לענין בהמ"ז הקטן יוכל להוציאו אע"ג דהקטן לא אכל כדי שביעה והוי תרי דרבנן. ומ"מ אם ירצה יוכל הקטן להוסיף לאכול עד כדי שביעה. ויהי' הוא גם כן רק חד דרבנן כה"ג יכול להוציא הגדול. כמ"ש מ"א סי' תרפ"ט בשם הרא"ם. וא"כ הכא דאין הקטן יכול להביא א"ע שלא יהי' רק חד דרבנן א"כ לא יוכל להוציא אשה אפילו כבר התפללה דהאשה חד דרבנן והקטן תרי דרבנן. אם לא שהקטן עדיין לא התפלל דהוי הקטן רק חד דרבנן. וכן ביום טוב שהקידוש דרבנן אין הקטן יוכל להוציא הגדול מה"ט אם לא שהגדול כבר התפלל של יו"ט והוי הגדול ג"כ תרי דרבנן:

ועיין מ"ש ר"ס קצ"ג דטוב שהאשה תאמר עם המברך מלה במלה כיון דלהרבה פוסקים אינו יוצא בשמיעה אלא אם כן מבין לשון הקודש ועוד דא"א שיכוין לשמוע כל תיבה ותיבה כדלעיל סי' נ"ט ע"ש וכיון דאומרת עם המקדש מלה במלה אם כן אפשר אפילו מקדש קטן מכל מקום האשה יוצאה דהא גם היא אומרת עמו וכדקיי"ל לענין הלל: