מחצית השקל על אורח חיים רסה:ד

(ס"ק ד) בנגיע' כו' צ"ל דס"ל כת"ה כו'. דאהא דתניא בביצה כופה כלי על הביצה כדי שלא תשבר אמרו בירושלמי ובלבר שלא יגע בביצה ותמה ה"ה למה יאסר הנגיע' דלא מצינו במוקצה כ"א איסור טלטול ולא איסור נגיעה ותירץ כיון דהביצה עגולה ע"י הנגיע' מתנדנד והוי טלטול אבל ת"ה ס"ל דאין חילוק בין מתנדנד או לא אלא שיש לחלק בנגיע'. אם הנגיע' היא לצורך דבר המותר אז מותר ליגע. ואם הנגיע' היא לצורך דבר האסור אז אסור אפי' אינו מתנדנד. ומרכתב רמ"א אסור ליגע בדבר הדולק וגם נתן טעם פן יתנדנד ויטה משמע אם אינו דולק מותר ע"כ דלא ס"ל כה"ה דלדידיה כיון דמתנדנד אסור משום מוקצה. אע"כ רמ"א ס"ל כת"ה ולכך נקט כשהוא דולק דאז בכל ענין אסור אפי' לצורך דבר המותר משא"כ באינו דולק יש חילוק אם הוא לצורך דבר המותר או אסור:

וממ"ש ריש סי' תקי"ג דדעת הרב כמ"ש המ"מ כצ"ל:

ובד"מ כתב כו' אבל ליגע בו ממש אסור. ולא הותר כ"א ליקח דבר היתר המונח עליו דהוי טלטול מן הצד ובש"ע משמע דמיירי בנגיעה ממש. וזה אסור לשיטת א"ז שממנו נובע ההגה אפי' אין הנר דולק: