מחצית השקל על אורח חיים רסה:ב

(ס"ק ב) אין נותנין כו' דאפשר לנער כו' עסי' רע"ז ס"ג מבואר כן שכתב שם אם שכח נר של שעוה על השלחן מותר לנער השלחן והנר נופל וכתב שם דאפילו הנר דולק מותר לנער רק שלא יכוין לכבות:

ול"ד לשמן שא"ר לנערו ולהפסידו דע"כ היה צריך לנערו על הארץ והיה נפסד דאי היה מנערו לכלי אחר אם כן מבטל אותו כלי אחר מהיכנו:

כדעת הי"א בסי' ש"ט סעיף ד' כו' דס"ל אף על גב דקיימא לן הא דמותר לנער היינו דוקא בשכח אבל לא במניח דבמניח הכלי גופיה נעשה בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלו מכל מקום כשהניחו שם והיה דעתו שלא יהיה שם כל השבת דין שוכח י"ל ומותר לנער:

וכ"כ הר"ן כו' די"א דאסור כו' הל' לאו דוקא דמשמע דמה"ט דאסור כאן לדעה א' שבסי' ש"ט ומה"ט גם הר"ן אוסרו וז"א דחלוקים בטעם לדעה א' שבסי' ש"ט טעם האיסור דהכלי נעשה בסיס ולהר"ן טעם האיסור דאסור לבטל כלי מהיכנו אפי' למקצת שבת ומ"ש הרב"י וכ"כ הר"ן הכוונה לענין הדין דגם כן כתב הר"ן לאיסור:

וצ"ע דהא כ"ע מודים דאם הניח בשבת דשרי כו' כצ"ל. ור"ל דהרב ב"י רצה לאסור משני טעמים א' לדעה א' שבסי' ש"ט דהוי מניח ב' מטעם הר"ן דאסור לבטל כלי מהיכנו אפי' למקצת שבת ועתה בא מ"א לדחות טעם א' של הרב"י דהיכי שלא היה עליו ב"ה אפילו לדיעה ראשונה שבסי' ש"ט ל"מ בסיס:

ותלמוד ערוך הוא ר"ל כו דאל"כ כו' דבשבת דף קנ"ד ע"ב אמר ר"ה הית' בהמתו טעונ' כלי זכוכית ומסיק הש"ס דאיירי בקרני דאומני היינו כלים של מקיזי דם דמאיסי והם מוקצים ואי אפשר להורידן בידים ולהניחן על הבהמה איכא צער ב"ח ולהתיר השקים ויפלו ממילא ישתברו ואיכא פסידא לכן מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהם ומתיר החבלים והשקים נופלים על הכרים וכסתות ולא משתברים. ופריך והא מבטל כלי מהיכנו דהיינו הכרים וכסתות ומשני בשליפי זוטרא והיינו משאות קטנות דאפשר לנער השקים מן הכרים וכסתות אבל משאות גדולות אסור דאי אפשר לנערן מצד כובדן והוי ביטול כלי מהיכנו וא"א דלדע' אחת בסי' ש"ט דאם הניחו למקצת שבת אפי' לא היה עליו ב"ה מיקרי מניח והוי בסיס לדבר אסור ואסור לנער אם כן אפי' משאות קטנות יהיה אסור להניח תחתיהן דהוי ביטול כ"מ לכל השבת דהא אסור לנער א"ו כיון דלא היו המשאות על הכרים ב"ה לכ"ע לא הוי הניח ומותר לנער:

אלא שהר"ן כו' סוברים דאסור לבטל כו' ר"ל ניהו דטעם א' של הרב"י מסי' ש"ט דחה מ"א כיון דלא הוי עליו ב"ה ל"מ מניח מ"מ לטעם שני של הרב"י מדברי הר"ן יש לאסור דס"ל אסור לבטל כ"מ אפי' למקצת שבת אם לא במקום הפסד מרובה וראייתו מדפריך הש"ס על ד"ה הנ"ל מדתניא היתה בהמתו טעונ' טבל ועששית מתיר החבלים והשקים נופלים אף על פי שמשתברים ומשני התם בכולסי פירש"י חתיכות רחבות של זכוכית דבלאו הכי חותכין אותם לחתיכות קטנות ואין בשבירתן כי אם הפסד מועט דהיינו חתיכות קטנות מאר שניתזין ע"י השבירה דאין ראוין לכלום ומשום הפסד מועט לא התירו כו'. ודייק הר"ן איזה איסור צריך להתיר הא אפשר לנערו וליכא ביטול כ"מ (דע"כ רצה לאוקמי ברייתא אפי' בשליפי זוטרא דאל"כ לא הוי צריך לאוקמי בכולסי דבמשאות גדולות מורה ר"ה דאסור) אע"כ צ"ל דעכ"פ איכא ביטול כ"מ למקצת שבת דהיינו כ"ז שהמשאות על הכרים קודם ניעור וגם זה אסור אא"כ בהפסד מרובה:

אבל הרי"ף כו' אפי' שלא במקום הפסד כו' מדלא העתיקו האי אוקימתא דכולסי ועיין לקמן סי' רס"ו במ"א:

וא"כ הכא לכ"ע שרי דהא איכא למיחש ח"ו לדליקה ר"ל מצד איסור מניח דלא מצינו קולא במקום הפסד מכל מקום כבר דחה מ"א כיון דלא הי' עליו ב"ה מותר לכ"ע ומשום ביטול כ"מ מקצת שבת הלא להרי"ף ורא"ש וטור מותר ואפי' להר"ן והעומדים בשיטתו מותר בהפסד מרובה והכא א"ל להפסד מרובה דהיינו חשש דליקה:

ומיהו בתשובת מהרי"ל כו'. מדפריך בגמ' כו' דף מ"ג ע"א לר' יוסף דא"ל אין מבטלים כ"מ מדתנן נותנים כלי ת"ה לקבל ניצוצות ומשני ניצוצות אין בו ממש וליכא ביטול כ"מ:

ולא קמשני כו'. דאפשר לנערן אע"כ דביטול כ"מ למקצ' שבת ג"כ אסור:

וא"כ ס"ל דל"מ פסידא כו' דאל"כ תקשי לנפשי' דאפי' את"ל דביטול כ"מ למקצת שבת אסור במקום פסידא ודאי מותר כדאמד ר"ה. והא בניצוצות א"ל לדליקה. ואכתי המ"ל שיכול לנערן אע"כ ס"ל דזה ל"מ פסידא וא"כ לדעת מהרי"ל ליתא לדינא של הג"א בנר שעוה דהוי ביטול כ"מ למקצת שבת במקום דליכא פסיד':

וכ"מ בפירש"י גבי ניצוצות דף מ"ב ע"ב ד"ה ניצוצו' וז"ל שלהבת הנוטפת מן הנר כדי שלא ידליק מה שתחתיה עכ"ל. הרי דלא חששו לדליקת הבית דזה אינו ברור כ"א לדלק מה שתחתיה והוא הפסד מועט:

דהא אפי' גרם כיבוי דאיכא עיקר איסורו מן התורה ואפ"ה שרי כ"ש גרם ביטול כ"מ דהא הכא ליכא גרם כיבוי דהא הכלי שנותן תחת השלחן אין בו מים אלא שע"י הסרת השלחן שנופלים הנרות תוך הכלי הוי גרם ביטול כ"מ דעיקר איסורו מדרבנן כ"ש שיהיה מותר:

ואע"ג די"א כו' מ"מ דעתי נוטה להתיר דניהו דבגרם כיבוי דעיקרו מן התורה יש להחמיר מ"מ בגרם ביטול כ"מ דעיקרו מדרבנן יש להקל אפי' שלא במקום פסידא:

ועוד דהא אין נזהרים כו' ס"ל דהמשנה לא אסרה אלא ליתן כלי תחת הנר לקבל שמן. אבל כשאינו מתכוין לקבל שמן אלא שלא תשרף מה שתחתיו אע"ג דעכ"פ נופל בו שמן כיון שאינו מתכוין ס"ל דמותר וה"ה הכא:

ועוד דקי"ל כו' ר"ל דא"צ ראיה מן מנהג העולם. אלא הלכה רווחת היא דבר שא"מ מותר. וצ"ל אע"ג דהוי פסיק רישיה לענין ביטול כ"מ וגם באיסור דרבנן סבירא ליה למ"א בסי' ש"ד דפסיק רישיה אסור צ"ל לענין זה ודאי סמך על סברא ראשונה דלא הוי רק גרם ביטול כ"מ:

וגם על הג"א יש לסמוך ליתן כלי תחת נר שעוה. ואע"ג דלהר"ן ודעימיה אסור דהוי ביטול כ"מ למקצת השבת במקום דליכא הפסד מרובה:

ולפמ"ש סי' רס"ו ס"ט דהטור וש"ע חולקים ופוסקים כהרי"ף והרא"ש הנ"ל דמותר ביטול כ"מ למקצת השבת ואע"ג דמ"א גופיה לקמן סי' רס"ו ס"ק י"ד כתב דיש להחמיר כדעת הר"ן להתיר ביטול כ"מ למקצת שבת כ"א בהפסד מרובה י"ל לקמן סימן רס"ו לא החמיר מצד הדין אלא מצד חומרא א"כ הכא י"ל דמצרף להיתר זה סברתו לעיל דהכא מיקרי הפסד מרובה די"ל לדליקה. אע"ג דמהרי"ל לא ס"ל כן בצירוף שהרב"י לקמן פסק דלא כהר"ן יש להקל כאן:

וקושיא על הניצוצות שהקשה הר"ן ומהרי"ל לעיל על דעת האומרים ביטול כ"מ למקצת שבת מותר ה"ל להש"ס לתרץ על קושית הניצוצות דאפשר לנערן:

דעכ"פ א"א לנערן מיד משום דע"י ניעור ודאי יכבו.:אם כן פריך שפיר דודאי מסברא י"ל דגם ביטל כ"מ למקצת שבת אסור דהא טעם איסור ביטול כ"מ כ' רש"י דהוי כבונה שמחבר הכלי באותו מקום שעומד ואינו יכול להזיזו משם. או משום דהוי כסותר הכלי דהא אינו יכול להשתמש בו. אע"ג דבמוצאי שבת שוב יהי' מותר לטלטלו. וליכא לא בונה ולא סותר מ"מ כיון דכל יום השבת אסור לטלטלו אסור. וא"כ מה לי שמבטלו ליום השבת או שמבטלו למקצת השבת. ואח"ז יחזיר להתירו והא אפי' מבטלו לכל השבת אסור אפי' סמוך לערב דמיד יחזור להתירו ה"ה למקצת שבת אלא היכי דיכול לנערו כל עת שירצה כמו בנדון של הג"א בנר שעוה זה ל"מ ביטול כ"מ רהא יכול לנערו מיד וליכא סתירה או בנין משא"כ בנצוצית דעכ"פ צריך להמתין עד שיכבה ושפיר הוה ביטל כ"מ לאותו זמן וא"ש תי' הש"ס שאני ניצוצות דאין בהם ממש ונכבים מיד. וא"כ מיד יכול לנערן ולא הוי ביטל כ"מ. כ' עוד כו' דבר היתר דלא אפשר לנערו דאם אפשר לנער ההיתר צריך לנער ההיתר ולא יטלטל עמו האיסור ואפי' היכא רא"א לנער ההיתר צ"ל דההיתר יותר חשיב מן האיסור וכדלקמן סי' ש"י: