מחצית השקל על אורח חיים רסה:א

(ס"א א) ויתחייב כו' ועסי' רע"ח ובסי' שי"א וס"ס של"ד הביא הרב"י שם מחלוקת במלאכה שא"צ לגופו דהטור פסק דפטור והרמב"ם פסק דחייב. וכאן כתב הרב ב"י באין חולק דאין נותנים כלי כו' ויתחייב משום מכבה והיינו דוקא לדעת רמב"ם אולם סיים מ"א ומ"מ אף לר"ש אסור ר"ל אף דר"ש ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור מ"מ אסור וא"כ דינו של הרב"י אמת לכ"ע אפילו להר"ש ולשון ויתחייב שכתב המחבר הוא לאו דוקא כיון דלא נ"מ לדינא:

עיין בתוס' סוף כירה ר"ל דלא תקשי למה באמת לר"ש אסור ליתן תחת הנר משום שמא יסתפק והוי מכב' הא כיבוי גופה לר"ש אינו אלא איסור דרבנן והוי גזרה לגזרה ועז"כ לעיין בתו' ויתיישב שכתב על דין המבואר בסי' זה סעיף ד' לא יתן לתוכה מים וכתבו התוס' טעם כמ"ש מ"א ס"ק ח' דגזרי' שיתחיל ליתן כו' וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים כו' וכ' התוס' וז"ל ואע"ג דבאותו כיבוי אין בו חיוב חטאת לר"ש דמלאכה שאצ"ל היא החמירו אטו כיבוי דהוי חיוב חטאת ואע"ג דהוי גזירה לגזירה קים להו לרבנן דהכא שייך למגזר טפי עכ"ל וסבירא להו דלאו דוקא בנתינת מים הנ"ל אלא בכל עניני כיבוי יש לגזור גזרה לגזרה או משום דמכבה קיל בעיני אדם או טעם אחר ועמ"ש לעיל בסי' רס"ד במ"א ס"ק י"א וכן צריך לומר בסי' רס"ד סעיף ג' דאוסר להדליק בצרי שמא יסתפק ויתחייב משום מכבה: