מחצית השקל על אורח חיים רי:א

(ס"ק א) האוכל כו' אכל חצי זית מז' מינים כו' בנ"ר כיון דאין שיעור בז' מינים ומצד הדין גם על ז' מינים ה"ל לברך בנ"ר אלא מצד חשיבותו קבעו לו ברכה מיוחדת וכיון דאין בו כשיעור וא"א לברך ברכה המיוחדת לו עכ"פ לא גרע משאר אוכלים שאינן מז' מינים ומצטרף לחצי זית ממין אחר והוי כאלו אכל כשיעור מפרי שאינו מז' מינים דמברך בורא נפשות רבות גם יש דעות בפוסקים דאפי' אכל חצי שיעור מין ז' ולא אכל שום פרי אחר אפי' הכי מברך על אותו חצי שיעור מז' מינים בורא נפשות רבות וניהו דלא קי"ל הכי מ"מ כה"ג דאיכ' שיעור מצירוף ודאי מברך בורא נפשות רבות לכ"ע:

ע' סי' תרי"ב דכן הדין ביה"כ דאי אכל ככותבת חייב ולענין צירוף מבואר שם כמ"ש מ"א פה ומניה יליף לענין ברכ':

ציר שעל גבי ירק מצטרף לענין יה"כ בכותבת וה"ה לענין ברכה לצירוף כזית:

זבחים דף ק"ט ע"א ד"ה עול' כו' כתבו וז"ל והא דחלב ויין מצטרף (היינו לענין פיגול) אע"ג דחלב בכזית ומשקין ברביעית ה"מ בשתיה אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורו בכזית עכ"ל התוס':

עמ"ש סי' ר"ה ס"ב במ"א ס"ק ו בשם המרדכי:

וכ"מ ממ"ש סי' קצ"ח ס"ה דמוהל שעל הצלי לא מיקרי טיבולו במשקה לענין נט"י ורוטב מקרי טבולו במשקה:

אם שהה יותר מכא"פ היינו מתחלת האכיל' עד סוף האכילה יותר מכא"פ. ושיעור אכילת פרס י"א ג' ביצים וי"א ארבע ביצים וכדלקמן סי' תרי"ב:

ומ"ש מ"א וכ"מ מפרש"י דפי' דטעמ' כו' הוא דף ל"ח:

ולענין שתיה ע' סי' תרי"ב די"א דשיעור צירוף ג"כ הוא כא"פ. וי"א דבשתיה השיעור לצרף כדי שתיית רביעית וזה נראה עיקר למחבר שם שהביא תחלה דעת האומרים כדי שתיית רביעית וכנודע דרך הרב"י. ולענין שתיית הקאפ"ע שדרך אנשי טורקיי"א לשתותו כשהוא חם מאד וא"א לשתות רביעית בפ"א ויש רצו לו' דאפ"ה צריכים לברך אחריה דדרך שתייתן בכך וה"ה בעל משנה למלך בהלכות ברכות הביא ראיה ברורה דל"מ מה שדרך שתייתו כך ושאין לברך אחריו ולכן צריך ליזהר בזה:

לחלק בין יה"כ לב"ה. דיה"כ ביתובי דעת' תליא וביותר מכא"פ לא מיתבא דעתיה אבל הכא בהנא' תליא כיון שהחיך נהנה רביעית או כזית גם ביותר מכא"פ מצטרף ולמעשה צ"ע עכ"ל ע"ת:

דהא כל אסורים שבתורה שוין ליה"כ בזה. ואע"ג דבאסורים לא תליא ביתובא דעתא אלא כיון דכתיב בהו אכילה וביותר מכדי א"פ לא מצטרף לכזית לקרוא אכיל' א"כ ה"ה לענין ברכה דכתיב גבה אכילה אינו מצטרף:

אפי' בפת דקי"ל כל דברים שאין טעונין ברכה אחרונה במקומן אם הלך לחוץ וחזר ורוצה לאכול צריך לברך תחלה על מה שיאכל דקביעות הראשון הלך לו אבל אכל פת והלך לחוץ וחזר א"צ לברך על מה שרוצה לאכול כיון דפת צריך בהמ"ז במקומו שאכל א"כ אף שהלך לחוץ לא נתבטל קביעות הראשון וכשחזר לקבעא קמא קהדר משא"כ כשאכל פת פחות מכזית דא"צ ברכה אחרונה כלל ל"ל לקביעות הראשון חוזר וגרע משאר דברים שא"צ ברכ' לאחריהן במקומן: