מחצית השקל על אורח חיים רט:ד

(ס"ק ד) ותכ"ד כו' ומיהו מלשון התוס' משמע כו' דתחלה כתבו בשם ר"י דפסק האבעיא לחומרא וגם פי' האבעיא לפי גרסת רש"י ופירושו ואח"ז כתבו וז"ל ומיהו היה אומר ר"ת אם היה יודע בבירור שטע' בדבורו שאמר בפה"ע תחת בפה"ג דבתכ"ד יכול לחזור בו עכ"ל ומדכתבו לשון ומיהו כו' משמע דאדלעיל קאי אף שפסק ר"י לחומרא מיהו כה"ג יצא ולכך הוצרך שיחזור בו תכ"ד אבל אחר כ"ד לא יצא וה"ט דהא חזינן דאם היה האמיר' שלא כהוגן גרע מאלו היה הכוונ' שלא כהוגן לרוב הפוסקים חוץ מרמב"ם דהא פסקו האיבעי' לגרסת רש"י לקולא דהיינו אם האמיר' היתה כהוגן והכוונ' שלא כהוגן ואם הכוונה הית' כהוגן והאמירה שלא כהוגן דהיינו דין הרמב"ם ס"ל דלא יצא הרי דיותר אזלינן בתר האמיר' מבתר כוונ' לכן כיון דר"י פסק האיבעי' לחומר' וס"ל כגירסת רש"י הרי דס"ל לר"י אם הכוונ' שלא כהוגן אף דהאמירה היתה כהוגן לא יצא כ"ש היכי דהכוונ' היתה כהוגן דהא ידע איז' מין שהוא כמ"ש מ"א והאמירה שלא כהוגן דלא יצא וא"כ מאי מהני כשמתקן דבריו אחר כ"ד ואומר אז כהוגן הלא כבר הפסיד הברכ' לכן הצריך דוקא שחזר בו תכ"ד ואמר כהוגן ובזה שפיר תיקן האמיר' דקי"ל בכל התור' תכ"ד כדיבור דמי (חוץ מדברים פרטים) אבל להפוסקים דפסקו האבעי' לקולא אם הכוונ' שלא כהוגן והאמירה כהוגן ה"ה איפכ' לגרסת הרי"ף אם הכוונ' כהוגן והאמיר' שלא כהוגן נקטי' לקולא אפי' תקן האמיר' לאחר כ"ד: