מחצית השקל על אורח חיים רו:ז

(ס"ק ז) א"צ לברך כו' בטי"ד סי' י"ט כ' דצריך לברך שכ' וז"ל מי שבירך ע"ד לשחוט בהמות רבות ואח"כ הביאו לו יתר אפי' מאותו מין ואפי' עדיין לפניו מן הראשונים צריך לברך אא"כ היה דעתו על כל מה שיביאו לו עכ"ל הביאו מ"א אח"ז וכאן כ' כמ"ש בש"ע (חוץ ממ"ש בש"ע או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון זהו תוס' שהוסיף הרב"י עפמ"ש בספרו הארוך) דאצ"ל אם הוא מאותו המין וא"כ סותר את עצמו ונדחקו ליישב דבשחיטה אין קבע ובאכילה יש קבע ולכן באכילה א"צ לברך למ"א נראה זה דוחק דאדרב' ס"ל סס"ק זה דאדרב' בשחיטה יש קבע יותר מבאכיל':

לכן אציגה כו' ומתוכו יבואר דלק"מ על הטור:

ז"ל הרב"י אין מברכין כו' ר"ל מ"ש הטור אין מברכין כו'. מ"ש מדין אמת המים דמברך ושותה אע"פ שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך:

מוכח מזה כו' דאל"כ מאי קשיא ליה מאמת המים שאני גבי אמת המים דלכך נתכוין תחלה בשעת הברכה וכמ"ש בש"ע אלא ע"כ דס"ל להרב"י דגם דין דהכ' דאין מברכין עד שיביאו לו מיירי שהיה דעתו עליהן ואפ"ה לא מהני וזה הקדים מ"א כדי להוכיח דסעיף זה מיירי בנתכוין לכך וה"ה סוף הסעיף שכתב שהביאו לו יותר מיירי הכי שנתכוין עליהם ובזה יתיישב דעת הטור כמ"ש מ"א אח"ז ומ"ש ואח"כ הביאו כו' הוא סוף דברי הרב"י הנ"ל ור"ל מ"ש הטור אח"כ הביאו לו ר"ל שגם הטור כ' כמ"ש בש"ע אבל מי שבירך על פירות שלפניו ואח"כ הביאו לו יותר מאותו מין א"צ לברך עז"כ הרב"י דלאו דוק' כו': כיון דללפת הפת הם באים ברכת המוציא פוטרתן וא"צ לברך על הפירות ואע"ג דפרי אינו מין פת מ"מ כיון דנפטר בברכת הפת א"צ שיהיו לפניו בשעת ברכת המוצי' א"כ ה"ה הכא אפי' הן מין אחר רק שברכתן שוה לברכת הראשון:

ועמ"ש סי' קע"ט בשם הכלבו עכ"ל הרב"י בסי' זה:

והטור כ' בסי' ר"ו כו' א"כ הטור חולק על הכלבו:

מאותו כו' וכבר כתבתי בסי' כו' רבינו עכ"ל הרב"י בסי' קע"ט:

הרי לך בהדיא דהטור כאן מיירי שהיה דעתו כו' דהא מה"ט הסכים הרב"י עם הטור ורשב"א דכיון דדעתיה עליה כי אינן בשלחן בשעת ברכה מאי הוי. וכן סיים ומיהו היכי כו' שלא היה דעתו עליהן צריך לברך:

וכמ"ש בי"ד סי' י"ט ר"ל דמעתה שוה דעת הטור דהכ' עם מ"ש בטור י"ד:

וצ"ע על הרב"י כו' וזה מיירי בסתמ' דהא כ' הרי"ף כיון שתלוי בדעת בע"ה כו' וכיון דמהני דעת בע"ה כ"ש דמהני דעת עצמו אם היה דעתו עליהן וכיון דהכל בו מיירי דוק' בסתם א"כ אינו חולק על הטור דהא בסתם גם הטור מודה כמ"ש הרב"י גופיה:

ז"ל המרדכי כו ר"ל דמדברי המרדכי מוכח דאפי' קבע על פירות אינו פוטר בסתם:

אם אין המשקין לפניו וכו' ר"ל דקי"ל בסי' קע"ד סעיף ב' דיין פטר כל מיני משקין:

ורמ"א כ' בד"מ כו' לענין שחיטה ה"ה כאן עכ"ל הרי דרמ"א ס"ל דבשחיטה ופירות דיניהן שוה דלא כאחרונים שחלקו ביניהם ופה בש"ע הגיה וטוב ליזהר לכתחלה להיות דעתו כו' ומשמע דרמ"א ס"ל דהמחבר מיירי אפי' בסתם ואפ"ה ס"ל דא"צ לברך ולכן כ' ניהו דדיעבד א"צ לברך בסתם מ"מ לכתחל' טוב יותר שיהי' דעתו עליו בפי' וא"כ ע"כ צ"ל דגם בשחיט' לא ס"ל כטור י"ד אלא כדעת בעל העיטור שהביא טור י"ד שם. וא"כ כיון כו' ר"ל מה"ט כ' רמ"א דטוב ליזהר כו':

וזהו דוחק דהטור יזכה כו'. ר"ל לדעת רמ"א דשחיט' ופירות שוין והא הרב"י פה בש"ע כ' כלשון הטור פה וכיון דרמ"א מפרש דעת הש"ע דמיירי בסתם וס"ל כדעת בע"ה בי"ד א"כ ע"כ גם דעת הטור פה מפרש דמיירי אפי' בסתם א"כ הטור דהכ' סותר למ"ש הטור בי"ד דבסתם צריך לברך:

אך עדיין כו' וכאן פסק דדוק' דעתו כו' וכמ"ש מ"א לעיל בשם הרב בית יוסף בחבורו הארוך דמה"ט הסכים הרשב"א וטור כיון דדעתו עלייהו. א"כ ודאי גם בש"ע פה שהוא כלשון הטור מיירי בדעתו עליה דלא כהגה' רמ"א:

יש קבע לשחיטה הפך מסברת האחרונים שכתבתי סס"ק זה:

ולכן נ"ל דאם קבע כו' ר"ל כיון דמה"ט בשחיטה א"צ לברך דיש קבע לשחיטה א"כ ה"ה אם קבע לפירות:

ואף למש"ל בשם מרדכי דלא מהני קביעות דידן לפירות מ"מ בדבר שהברכות שוות ר"ל דהמרדכי מיירי במשקין עם יין דניהו דבפה"ג פוטר למשקין מ"מ אין ברכתו שוה לברכת משקין לכן גרע מדהכא:

דמשמע דוקא משום דתלוי בדעת בע"ה ר"ל דהרי"ף הגיה בנכנס לבית חבירו לבית המילה א"צ לברך כיון שתלוי בדעת בע"ה ות"ל בלא"ה בבית המילה הוי קבע אע"כ ס"ל דאפי' קבע לא מהני אפי' בדבר שברכותיה שוות:

ועוד דשאני שחיטה ר"ל מלבד דמכל בו מוכח דקביעות לא מהני אלא אפי' גם לדידן י"ל דקביעות לא מהני דהא ראיית מ"א דקביעות מהני מדפסק הרב"י בשחיט' אם עדיין לפניו מהראשוני אצ"ל ע"כ משום דיש קבע לשחיט' כנ"ל עז"כ דאין זה ההכרח די"ל תי' אח' לחלק בדעת הרב"י בין שחיטה לאכיל':

ובמט"מ כו' ואם עדיין לפניו מהראשונים א"צ לברך כצ"ל:

אבל שתה שכר כו' אע"ג כו' צריך לברך וכדעת בה"ע לענין שחיטה דעל מין אחר צריך לברך ובפירות צ"ל ס"ל למ"א אע"ג דשני מינים הם כיון דעכ"פ הכל מין אוכל כחד מין חשיב ליה:

ואף רמ"א מודה בזה ר"ל אף דרמ"א ס"ל אפי' בסתם א"צ לברך והיינו משום דמדמה פירות לשחיטה כנ"ל בעי' דוקא דומיא דשחיטה שיהיו עדיין מונחים לפניו מהראשונים דהא גם בשחיטה אע"פ שכבר שחט הראשונים מ"מ עדיין מונחים לפניו שחוטים משא"כ באכילה מה שאכל כבר חלף והלך לו: