מחצית השקל על אורח חיים רו:ה

(ס"ק ה ) טוחות כו' עגבות. היינו אחוריים דלא קי"ל כר"ה דאמרי' בברכות דף כ"ד ע"א שנים שהיו ישנים במטה ערומים זה מחזיר פניו וזה מחזיר פניו (שלא תהי' נגיעת ערוה) וקוראים ק"ש ופריך והא איכ' עגבות (פירש"י דנגעי אהדדי) מסייע ליה לר"ה דאמר עגבות אין בהם משום ערוה. ומסיק עוד לימא מסייע ליה לר"ה דתנן האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה ואע"ג דצריכה לברך בשעת הפרשת חלה ואין בהם משום ערוה שבישיבתה ערותה מכוסה בקרקע ואע"ג דהעגבות מגולות ועכצ"ל דעגבות אין בהם משום ערוה. ודחי כגון שהי' פני' שלמטה טוחות בקרקע שגם עגבותיה מכוסים:

כמ"ש סי' ע"ג דשנים שהיו ישנים ערומים במטה א' אפי' מחזירים פניהם צריכים להפסיק בטלית ביניהם:

ולכן כו' שיהי' כל פניה כו' אם מפרשת חלה כשהיא ערומה:

היינו טעם דנוגע בהן. ר"ל דעגבות דחד נוגע בעגבות דחברו או שאר איברים נוגעים בעגבות חברו אבל עגבות דנפשיה דהיינו כשהוא ערום ואינו נראה רק עגבותיו רשאי לברך וכ"כ בחידושי הרשב"א:

והר"ש פ"ב דחלה כצ"ל:

ובפ' מי שמתו כו' כלו' כו'. ר"ל דהא בירוש' דייק מהמשנה הנ"ל דקתני יושבת וקוצה חלתה ערומה כר"ה דעגבות אין בהם משום ערו' דלא ניח' לי' לאוקמי בטוחות בקרקע וא"כ לדעת הירו' יש לפסוק כר"ה כיון דסתם משנה כוותי' וניהו דהבי' הרא"ש אח"ז ומיהו בפ' מ"ש מוקי לה כו' אין כוונתו דהש"ס דידן חולק על זה וס"ל דלא כר"ה וכ"מ שהירושל' חולק עם תלמוד דידן קי"ל כתלמוד דידן אלא כוונתו דתלמוד דידן דחי הסייעת' מן המשנה אבל כיון דחזינן דהירוש' פסק כר"ה מהיכ' תיתי נימא דתלמוד דידן חולק ולא ס"ל כר"ה ניהו דדחי הסייעת' אבל מ"מ יכול להיות הדין אמת: