מחצית השקל על אורח חיים רב:ז

(ס"ק ז) שהכל צריך עיון דהרשב"א בשיטתיה כו' דהרשב"א והרא"ש חולקים בברכו' גרעינים דלענין ערלה מבואר במשנה ספ"ק דערלה הוא בברכות דף ל"ו ע"ב דגם בגרעינים נוהג דין ערל'. וס"ל להרא"ש הטעם משום דהוי פרי וה"ה לענין ברכ' אבל הרשב"א ס"ל דוק' לענין ערלה אתרבי מדכתיב את פריו ודרשינן לאסור אפי' הטפל לפריו. אבל לא מקרי פרי לענין ברכ' (וע"ל ס"ק י"ז) וכיון דס"ל דאפי' גרעינים מתוקים לאו פירי כ"ש מרים שמתקן ע"י האור או ד"א ולכן פסק הרשב"א לברך עליהם שהכל אבל לפי שפסק המחבר כהתוס' והרא"ש גרעינים מתוקים הוי פירי א"כ גם במרים שמתקן ע"י האור ראוי לברך בפה"ע:

וכמו שכתב ס"ה גבי שקדים. ר"ל דלא תימ' דמרים כיון דמתחילה לא היו ראוי אף שמתקם עתה לא מקרי פרי. הא חזינן בשקדים המרי' גדולים אם מתקם מברך בפה"ע. וכ' הרא"ש דהוי כאלו מתוקים בתחל':

וה"ה הכא. וצ"ל כשהם מרים ל"פ נינהו כו' וכ"מ בלבוש. וז"ל הלבוש גרעיני שאר פירות הפירי שעליהן הוא העיקר פירי ואין הגרעינים עיקר פרי. לפיכך אם אין הגרעינין ראוי לאכילה בלא אור אינ' נחשבת פירי אפי' אחר שמתקן:

אבל שקדים עיקר פרי הגרעין (דהיינו התוך) ותחלת נטיעתן להכי להמתיק אותו באור כו' עד כאן לשונו וצ"ל דסביר' ליה אפילו להרא"ש דחשיב לגרעין פירי מ"מ כיון דלאו עיקר פירי הוא בעינן שיהי' ראוי לאכילה מיד בלי מיתוק: