מחצית השקל על אורח חיים רב:ח

(ס"ק ח) עם פת כו' אפי' כו' ופת מועט ל"א דשמן עיקר. והיינו משום חשיבו' הפת אינו בטל לגבי שמן אפי' צריך לו לרפואה:

וקשה מ"ש מהאוכל דג כו' בסי' רי"ב דהיינו שאכל דברים מתוקים וכאיב ליבי' ואוכל דג מליח להעביר המתיקות. וכדי שלא יזיקנו דג המליח אוכל עמו פת. קי"ל דמברך על הדג דהוי עיקר ופוטר הפת אלמ' אפי' פת דחשיב בטל לגבי העיקר וה"ה הכא:

ומשום קושי' זו ר"ל מ"ש הב"ח והרר"י דפשיט':

והא דלא מוקי כו' ר"ל בדף ל"ה ע"ב אר"י א"ש שמן זית מברכים עליו בפרה"ע ופריך ה"ד אי שתי לי' בעיני' הא מזיקו ואינו מברך כלום ואי אכיל ע"י פת ה"ל פת עיקר וקי"ל דמברך על העיקר כו' ואי שתי לי' ע"י אניגרן (דהיינו מי סלקא) ה"ל אניגרן עיקר וקי"ל כו' ומשני לעולם בשותה ע"י אניגרון (אינו מבואר כן להדיא בש"ס אבל פירוש זה מוכרח) וכגון שחושש בגרונו שרפואותו שמן אלא דבעיני' מזיקו ושותהו על ידי אניגרון דהוי ליה שמן עיקר ולכן מברך על השמן בורא פרי העץ עכת"ד הגמרא. וא"כ תקשי למה חזר בו ממה שתי' תחלה שאכלן ע"י פת ומשני על ידי אניגרון לרפואה הל"ל כדאמר תחלה שאכלו ע"י פת וחושש בגרונו ואוכלו לרפואה דהו"ל שמן עיקר ותידק מזה כהב"ח דאם אכלו ע"י פת אפי' לרפואה מ"מ לא הוי שמן עיקר:

היינו משום כו' ר"ל דאין זה ראיה דהש"ס אורחא דמלתא נקט וראיה מדנקט דוק' אניגרון כו' ר"ל דאפי' לדעת הב"ח דהפת לא נעשה טפל לשמן משום חשיבות הפת אבל שאר משקין ודאי נעשי' טפל לשמן כששות' לרפואת גרונו וא"כ אמאי נקט הש"ס דוקא אניגרון ה"ל למימר סתמא ששות' ע"י משקין דמיירי בחושש בגרונו. אע"כ צ"ל דאורחא דמלתא נקט. ואה"נ אם שותהו כו' וע"ל ס"ק ל"ד: