מחצית השקל על אורח חיים קצג:י

(ס"ק י) ואפי' כו' וב"ח פסק דבאיכ' תרתי לריעות'. ר"ל שכל אחד אוכל מככרו וגם עדיין לא אכלו כזית רשאים לחלק. דבדף נ' ע"א תנן ג' שאכלו כאחד אין רשאים לחלק. ופריך מאי קמשמע לן תנינא חדא זימנ' שלשה שאכלו כאחד חייבים לזמן ומשני הא קמ"ל דאפי' לא אכלו עדיין כזית אין רשאים לחלק. זהו גרסת הרא"ש ופירושו והרי"ף גרס קמ"ל אפי' כ"א אוכל מככרו אין רשאים לחלק וכתב הטור הלכך צריך לחוש לשתי הגרסאות וס"ל להרב"י דשני הגירסאות אמת לדינ' והלכך אפי' בתרתי לריעות' אין רשאים לחלק אבל הב"ח ס"ל כיון דהני דיני' לא שמעינן אלא ממשנה יתירה. ואי לאו משנה יתירה ה"א בהני תרי גווני שלא אכלו עדיין כזית או אוכל כ"א מככרו רשאים לחלק. וא"כ ממשנה יתירה א"א ללמוד כ"א דין א' ומנ"ל דין השני. אלא דמספק איזה גירס' עיקרית צריכים להחמיר בכל ענין שיזדמן הן שכ"א אוכל מככרו דלמ' גרסת הרי"ף עיקר או כשעדיין לא אכלו כזית דלמ' גי' הרא"ש עיקר אבל בדאיכ' תרתי לריעות' שכ"א אוכל מככרו וגם לא אכל עדיין כזית דממ"נ יהיה איזה גרסא שתהיה עיקר רשאים לחלק כיון דלא נשמע ממשנה יתירה כ"א חידוש א':

אם רשאים לצאת דהכ' י"ל דמיירי שעדיין כלם כאן אלא שזה הופך פניו לצד זה וזה לצד אחר אין רשאים לחלק אבל אם ירצה לצאת לא שמענו מהכא ויתבאר בסי' ר'. ועיין בט"ז ס"ק ו' שכתב בשם התוספות דאם בתחלה לא ישבו לאכול כ"א שנים ואח"ז בא השלישי וקבע גם הוא שם סעודתו רשאי להפסיק ולברך בהמ"ז בפ"ע כיון דלא הוקבע עמם לא בתחלת הסעודה ולא בסוף הסעודה. ותמה על הרב"י שלא הבי' דין זה ובס' א"ר כתב דהתוספות לא כתבו כן אלא לפי פירושם בש"ס ובירושלמי. אבל לדידן דס"ל כפי' הרי"ף והרא"ש בירושלמי ובגמ' לית' לדין הנ"ל. ובס' חמד משה כתב להיפוך דאדרב' דכן מבואר בלשון הש"ע שכתב אפי' לא הוקבעו תחל' כו' אין רשאים לחלק כיון שהם קבועים יחד בגמר אכילה הרי דוק' הואיל שקבועים בגמר אבל אם רוצים להפסיק קודם שגמרו האחרים רשאים לברך בהמ"ז בפ"ע כיון דלא הוקבעו בתחלה היינו ממש כדברי התו' והדין עמו: