מחצית השקל על אורח חיים קצג:ח

(ס"ק ח) קבועים כו' כמ"ש סי' קס"ז סעיף י"א:

דבברכת המוציא אין א' יכול להוציא חבירו אלא בהסיבו. ולדידן שאין לנו הסבה צריכים לישב יחד בשלחן אחד וס"ל למ"א דה"ה בבהמ"ז אין אחד מוציא חבירו אלא בהסיבו לדידהו וא"כ לדידן צריכים לישב יחד בשלחן א':

וכ"כ התוס' והרא"ש פ' כ"מ דף ל"ט בעובדא דבר קפרא:

ורפ"ג שאכלו דמ"ה ד"ה אם רצו כו' דבין בהמוציא ובין בבהמ"ז אין א' פוטר חברו אא"כ הסיבו ויש להם צירוף יחד ומה"ט חלקו בב' שאכלו בין המוציא לבהמ"ז ע"ש:

וע"ל גבי פרח כו' ר"ל מ"ש מ"א בסי' זה ס"ק י"ג בתי' השני:

דהא תלמידי דרב כו' ברכות דף מ"ב ע"ב אי' כי נח נפשי' דרב אזלי תלמידים בתריה (ולקברו בעיר אחרת כי הדרי אמרי ניזל וניכל לחמא אנהר דנקי בתר דאכלו קא מיבעי להו. הסיבו תנן אבל ישבו לא (ואין יכולים לזמן) או דלמא כיון דאמרי ניזל וליכל רפתא בדוכת' פלן כהסבו דמי לא הוי בידייהו קם ר"א ב"א אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונ' לא גמרינן. עד דאתא האי סבא כו' עכ"ל הגמ'. וא"א למה נצטערו כ"כ עד שקרעו מצערם כי לא ידעו איך יעשו לצאת י"ח. ניהו דא"א דהסבו דוקא וכה"ג לא הוי הסבה ואין א' יכול להוציא א"ח. מ"מ ה"ל לזמן יחד ואח"כ יברך כ"א בהמ"ז לעצמו. וא"ל דע"ז נצטערו דלא ידעו שמא הוי כהסיבו ורשאי אחד להוציא חברו. וזה עדיף משום ברוב עם ה"מ דע"כ משום זה לא נצטערו כ"כ דהא ע"כ כן עשו בברכת המוציא שכ"א בירך לעצמו וכמ"ש התוס' שם דמה"ט המתינו לספוקי עד בהמ"ז ולא נסתפקו מיר בברכת המוציא דברכת המוצי' בירך כ"א לעצמו ע"ש ובזה ניחא נמי דל"ל דנצטערו אע"ג שאפשר להם לעשות שיצאו ממ"נ כמ"ש מ"א מכל מקום נצטערו על שנעלם מהם הדין אי כה"ג מיקרי הסבה או לא וכדמשמע מלשון ראב"א נח כו' וברכת מזונא לא גמירנא:

דע"כ עיקר צערם לא היה משום הכי. דא"כ ה"ל להצטער מיד בברכת המוציא אע"כ דעיקר צערם היה דלא ידעו איך יעשו שיצאו יד"ח ויצאו מספיקא דידהו ולכן דייק מ"א שפיר אמנם בתו' שם כתבו וז"ל וא"ת כו' וי"ל דשמא מיירי שישבו לאכול זה אחר זה ובירך כ"א לעצמו המוצי' עכ"ל א"כ אין ראיה דאפ"ת שנצטערו על שלא ידעו הדין מ"מ לא נצטערו עד בהמ"ז דבהמוציא לא באו כלל לכלל ספק זה דהא ישבו לאכול זה אחר זה וע"כ צ"ל דראייתו אינו אלא לדעת הרב"י דס"ל אם מזמנים סגי כששומעים ברכת הזימון ויברך כ"א לעצמו אבל לדעת הב"ח שהביא בס"ק ד' דצריכים לשמוע מפי המברך כל בהמ"ז אין ראיה מהאי עובדא דאם יברך כ"א לעצמו עדיין לא יצאו מידי ס' דילמ' חייבים בזימון וא"כ צריכים לכתחלה לשמוע כל בהמ"ז מן המברך וכ"כ האחרונים וצ"ל מ"ש כו' עדיף טפי לזמן כו' ולדברי מ"א תקשי כיון דרשאי' לחלק היינו בלא קבעו א"כ אין א' יכול להוציא את חברו וכה"ג אין רשאים לזמן. שהם יאכלו מעט שעי"ז יביאו א"ע ע"י קביעתן עכשיו לחיוב בזימון:

וכצ"ל בדברי הב"ח כו'. ר"ל שהביא כאן תשו' ריב"א שהובא בב"י שממנו נובע הגה' רמ"א וז"ל הב"ח כתב ב"י ע"ש ריב"א דג' שאכלו כ"א בקרן זויות בפ"ע אע"פ שרשאים לחלק כיון דלא קבעו ונתחברו יחד אפ"ה עדיף טפי שיזמנו יחד משום ברוב עם הדרת מלך וכן כ' במרדכי כו' שפסק כן הלכ' למעש' ופסק כן בהגהת ש"ע כו' והאריך ולבסוף הסכים לדין זה. ע"כ צ"ל שכונתו שאכלו מעט בשלחן א' שיתחייבו בזימון שהרי בסי' קצ"ה כתב בהדיא כו'. ואותה תשובה שהביא הרב"י כו' הוא תשובת ריב"א הנ"ל דשם דוחק לפרש שר"ל שיאכלו עתה מעט בשלחן א'. דהא השיב כן לשואלו הלכ' למעש' וא"א דכונתו שיאכלו מעט ה"ל לפרש לשואל. ועיין בב"י לשון התשובה:

כיון שנחלקו הפוסקים כו' עיין בב"י סי' קצ"ה הביא לשון רשב"א שכ' בדף נ' ד"ה הא דקתני כו' ז"ל מכאן שאפילו בברכת הזימון בעי' הסיבה. ומתני' דהסיבו דפ' כיצד בין בברכת הלחם שהוא המוצי' ובין בברכת הזימון היא אבל ראיתי לגדולי מפרשים האחרונים ז"ל שפי' אות' משנה דוקא בברכת הלחם אבל ברכת הזימון א"צ הסיבה כפשט' דשמעת' דהתם על האי מתני' עכ"ל הרשב"א:

ונ"ל דמשום זה השמיט הרב"י תשובה זו דלדידן דקי"ל דבהמ"ז צריך הסבה לית' להאי תשובה ואף דמ"מ איכ' נ"מ במאי דעדיף שיזמנו. שיאכלו עכשיו מעט כדי שיתחייבו בזימון וכדס"ל לרמ"א בהג"ה וכמ"ש מ"א י"ל דהרב"י ס"ל דזה שראוי שיאכלו עתה מעט להבי' א"ע לידי חיוב זה לא נשמע מתשו' הנ"ל דע"כ לא כ' בתשובה דעדיף שיזמנו אלא דלבעל התשובה ס"ל דאפי' לא יאכלו עתה מצי לזמן אבל להבי' א"ע לידי חיוב לא שמענו: