מחצית השקל על אורח חיים קסח:מג

(סקמ"ג) לחם העשוי כו' עם טרית' בחד בבא משמע דדיניהם שוה וע"ז כ' מ"א ועמ"ש סעיף ט"ו ר"ל שכ' מ"א בס"ק מ"א בטריתא אי קבע עליה מברך המוצי' לדעת רי"ו א"כ ה"ה בלחם העשוי לכותח:

והא דפסק כו' הוא ענין בפ"ע להקשות על הש"ע:

דאם עשאן כעבין חייבת בחלה וא"כ כיון דאקרי לחם לענין חלה ה"ה לענין המוצי' וה"ל לחלק כאן דאם עשאן כעבין מברך המוציא:

דהתם לחומר' ר"ל דבגמ' אמרי' לחם העשוי לכותח אם עשאן כלמודים (היינו קרשים שאין להם עריכ' נאה כפת) פטור מחלה עשאן כעבין חייב בחלה ומשמע כיון שעשוין כעבין בכל ענין חייב בחלה ולפ"ז ה"ה לענין המוציא דמברך המוצי' אבל ר"ש בפ"ק דחלה כ' (הביאו מ"א לעיל ס"ק ל"ב) דאפי' כעבין אינו חייב בחלה אא"כ אפה קצת ממנו דגזרי' שמא יאפה כולו. משא"כ כלימודים אפי' אפה קצת פטור דל"ג שמא יאפה כולו דהא לא ערכן כעריכ' פת עיין שם וא"כ לענין המוצי' אפי' כעבין ואפה קצת מ"מ אינו מברך המוצי' דלענין המוציא ליכא למגזר כמ"ש מ"א בס"ק ל"ב. הכא פסק להקל ר"ל כהר"ש דאפי' לענין חלה אינו חייב כ"א באפה קצת ממנו ולכן בכל ענין אינו מברך המוצי' כנ"ל וכיון שהוא ספק דרבנן אי יברך המוצי' או במ"מ פסק לברך במ"מ דספק דרבנן להקל ועז"כ מ"א וע' מ"ש סעיף ז' דגם לענין פת הבא בכיסנין כ' כן דמשום ספק יברך בורא מיני מזונות דהוי ספק דרבנן ולקולא: