מחצית השקל על אורח חיים קסו:ב

(ס"ק ב) וטוב כו'. וכ' בשל"ה שבכל יום קודם נטילה כו' וכ' שם שכך הי' מנהגו תחלה וסיים וזה לשונו אמנם הנני מסכים לדברי מהרמ"ק להתפלל על מזונו אחר גמר תפלת שחרית (והוא כמו שכ' בהג"ה בשם מהרמ"ק וזה לשונו כדי שתקדי' לתיקון האכילה בבית כדפירש בזוהר כו' ולדברי מהרמ"ק הפי' כו' לא הוי מתקן ליה עד דשאיל מבי מלכא בצלותא אין הכוונ' תיקון השלחן רק לא מבשל לי' עכ"ל:

ועסי' רל"ה ס"ב במ"א ס"ק ו' שכ' שאם נטל ידיו ובירך ענ"י והגיע זמן מנחה צריך להפסיק ולהתפלל אע"ג שכ' פה שטוב שלא להפסיק כיון די"א דמותר להפסיק א"כ לתפלה צריך להפסיק ע"ש וא"כ ה"ה הכא לענין אמירת המזמור דשרי בין נטילה להמוציא אף דיש לחלק בין תפל' הקבועה ובין אמירת המזמור שהוא רק מנהג בעלמא מ"מ קצת ראי' יש ובשל"ה שם דלא הוי הפסק משום דמקרי צורכי סעוד' כיון דאינו ראוי לאכול קודם שהתפלל על מזונו כמ"ש שם בשם הזוהר:

ואם שאלו ד"ת מותר להפסיק ומהרש"ל נתן טעם דלא הוי הפסק דד"ת מקרי צורכי סעודה שהרי ארז"ל כל שלחן שלא אמרו עליו ד"ת כו':

עסי' קס"ז ס"ק י"ד שכ' שטוב שלא להפסיק אפי' בד"ת. ובססי' קס"ה כ' מ"א דגם דעת הרב"י להתיר שיחה קלה וכ"ש דברי תור' ור"ס קע"ט משמע שהחמיר מצד הדין בדיבור ע"ש:

איכא קפידא טפי כשמפסיק הבוצע. דהא הבוצע מברך ומוציא אחרים בברכתו ועיין בסי' קס"ז במ"א ס"ק י"ט: