מחצית השקל על אורח חיים קסו:ג

(ס"ק ג) כב"א כו' בסוטה דף ל"ט:

לפני שער נקנור. לאו דוקא דהיה עומד תוך חלל השער שחלל השער לא נתקדש בקדושת העזרה וע"ש בזבחים דף ל"ג ברש"י:

היה כב"א. דדריסת רגלי ישראל שהיה מתחיל מיד סמוך לשער נקנור היה י"א אמה ואח"ז י"א אמה מקום דריסת רגלי הכהנים וסמוך לו מיד הי' עומד המזבח. ש"מ דזה מקרי הפסק ר"ל שעכ"פ מוכח שכ"ב אמה הוי הפסק אבל מ"מ אפשר שגם פחות מך"ב אמה הוי הפסק אלא דאין ראיה דמקרי הפסקה כי אם לך"ב אמה ולכן אין מחמירין יותר:

ביאה במקצת כו'. ר"ל אי לא נכנס כולו למקדש כי אם שהטמא הכניס קצת איבריו למקדש לא שמי' ביאה ואינו חייב ע"ז:

דס"ד דקי"ל כרבי כו' ומשני דקי"ל כר' יוסי אין זה לשון הגמ' אלא הא מני ר' יוסי ב"ר יוד' דאסור כו' אלא דהמ"א אסברי' לי' הכי מסברא דנפשיה דקארי לה מאי קארי לה ומאי קושי' דלמא אתי' כר"י בר"י כ' דהמקשן הוה ס"ד דקי"ל כרבי וניחא ליה לאוקמי ברייתא כהלכתא וא"כ התרצן דמוקי לה כר"י בר"י ס"ל דקי"ל כר"י בר"י ואע"ג דבאמת הרמב"ם פ"ה מהל' בית הבחיר' דין ט"ו פסק כרבי י"ל דפסק כאיכ' דאמרי שם בזבחים דאתי' כרבי אלא דסמיכה בכל כחו בעי' וא"כ היה צריך להכניס ראשו ורובו וזה אסור אפי' למאן דאמר ביאה במקצת לא שמי' ביאה:

לסמוך לפני הפתח לאו דוקא כנ"ל אלא ר"ל תוך חלל השער:

אע"כ בהולך ממקום למקום כו' ומיני' הוא הדין בשהי' כשעומד במקום א' דהא דין שהיה ילפי התוס' ורמ"א מדין ההליכה:

ואפי' הליכה מועטת. רצה לומר כיון דהמקשן ע"כ ס"ל דהליכה מועטת מקרי הפסק ולא מצינו להדי' שהתרצן חולק עליו בזה דהא לא מוכח מהתרצן דפחות מכב"א לא הוי הפסק. א"כ סוגית הש"ס בכל דוכתי שלא לחדש מחלוקת בין מקשן ותרצן היכא דליכא הכרח וא"כ י"ל דהתרצן מודה בזה למקשן דאפי' הליכה מועטת הוי הפסק וה"ה דה"מ מ"א להוכיח מאיכ' דאמרי התם בזבחים דע"כ ס"ל דהליכה מועטת מקרי הפסק דאמרי' שם איכא דאמרי לעולם רבי היא אלא כל הסומך צריך להכניס ראשו ורובו ולא מהני בהכנסת ידיו לבד משום דבעינן סמיכה בכל כחו ולהכניס ראשו ורובו אפי' למ"ד ביאה במקצת לא שמי' ביאה אסור ומה בכך יסמוך בחלל הפתח ויכניסנו לעזרה וישחטנו מיד אצל הפתח אלא ע"כ דאפי' הליכה מועטת הוי הפסק:

ועסי' קפ"א כו' ר"ל דמבואר שם דבמים אחרונים אין מכבדים להקדים א' לחברו כ"א בחמש' האחרונים מתחילים מן המברך בהמ"ז בכדי שיטלו אחריו ארבע בני אדם ובנתים יסדר לעצמו ארבע ברכות של בהמ"ז הרי דאפי' במים אחרונים דודאי צריך תיכף לנטילה ברכה מ"מ הותר שהיה מועטת כהאי מ"מ היינו דוקא לצורך אבל בחנם אפי' שהיה מועטת אסור:

וצ"ע בי"ד כו' ריחוק כו' זו היא קושיא אחרת. ממ"ש רמ"א שם שאם שוחט בבית המטבחים שהיא מקום מטונף יברך בריחוק ד"א קודם שיכנס לשם:

שהכל בבית א'. והיינו דלא כמ"ש רמ"א דמתיר אפי' מרחוב לבית המטבחיים דהוי מבית לבית אלא האגודה לא התיר אלא בבית א' מחדר לחדר. וס"ל לאגודה כמו דקי"ל לקמן. סי' רע"ג לענין קידוש במקום סעודה. מ"מ אם קידש בפינה זו ואח"כ נמלך לאכול בפינה אחרת באותו חדר הוי במקום סעודה. ומתירים שם (י"א) אפי' קידש בחדר אחד אבל היה דעתו מיד בשעה שקידש ע"מ לאכול בחדר אחר דהוי קידש במקום סעודה כמו מפינ' לפינה (אפי' לא היה דעתו תחלה לפנה אחרת כנ"ל) וס"ל להאגוד' דה"ה הכא לענין הפסק' הדין כן אבל מבית לבית דאפי' לענין קידוש לא מהני אם קידש בבית א' ע"מ לאכול בבית אחר כ"ש דלא מהני לענין הפסק' דלא כרמ"א:

אבל התוס' כתבו בפסחים כו' דאית' שם דף ק ע"ב אמר רב אותן בני אדם ששמעו קידוש בבה"כ ואוכלים בביתם ידי קידוש יצאו. וכתבו התוס' אפילו לא טעם מכוס קידוש אלא א' מהן דס"ל יש קידוש שלא במקום סעודה אבל ידי יין לא יצאו. ר"ל אם שותין יין בביתם צריכים לחזור ולברך על היין דשינוי מקום הוי הפסק ור' יוחנן אמר אפי' ידי יין יצאו דס"ל דשינוי מקום לא הוי הפסק וכתבו התוס' לר"י וז"ל ומיירי ששתו כלם בבה"כ. אע"ג דלענין קידוש יצאו בשמיע' (ר"ל וסגי אם שתה א') לעניין יין לא פטר אלא למי ששתה שם בבה"כ דהוי הפסק כו'. הרי דלר"י דשינוי מקום לא הוי הפסק הוי לדידיה מבית לבית וממקום למקום כמו לדידן מפינה לפינה ואפ"ה כתבו התוס' דצריך לשתות מיד סמוך לברכה דאל"כ הוי הפסק וה"ה לדידן מפינה לפינה וע"כ צ"ל דאין לדמות דין הפסק' לענין קידוש במקום סעודה. דאע"ג דמפינה לפינ' הוי מקום סעוד' מ"מ מקרי הפסק א"כ כ"ש מחדר לחדר דלא מהני דעתו מתחלה אע"ג דמהני לענין קידוש במקום סעודה דהא אגודה לא יליף התירא דמחדר לחדר אלא מהיתרא דמפנה לפנה:

ודברי רמ"א בי"ד צ"ע. ר"ל ניהו דהתוספת והאגודה חולקים לענין מחדר לחדר ומפנה לפנה אבל מבית לבית ליכא מאן דמתיר. ורמ"א התיר גם מבית לבית. והנה אף שאין מדרכי דרך גבר בעלמא לצאת ולדון בדבר חדש כ"א להבין פשטות דברי מ"א כפי ענ"ד בע"ה מ"מ אמרתי רגע אדבר במה שעמדו אבות העולם ה"ה חכם צבי בהגהותיו לט"ז ח"מ ובתשובותיו וכן תשובת חות יאיר והוכיחו מש"ס דזבחים דאפי' הליכה מועטת הוי הפסק ואם כן ה"ה שהיה ואין שיעור לכ"ש והוא כמעט דבר שא"א לעמוד בו ואע"ג שכתב מ"א דוק' בכדי אבל לצורך מותר כהאי דסי' קפ"א בהאי דמים אחרונים מ"מ לפענ"ד מוכח דשני אמות לא מקרי הפסק דבמקום עמידת המזבח שהיה מרובע ל"ב אמה על לב"א יש ג' מחלוקת בדבר ר' בזבחים דף נ"ח ע"ב וביומא דף ט"ז ס"ל דהיה עומד באמצע העזרה שהיה רחבה קל"ה אמה דהיינו ט"ז אמה מן המזבח בחלק דרומי מן העזר' וטז"א בחלק צפוני מן עזרה. וראב"י בזבחים דף נ"ט וביומא דף ל"ז ס"ל דכל המזבח היה עומד בדרום עזרה דהיינו שסוף המזבח היה בסוף ס"ז ומחצה אמה הדרומית של העזרה ולא הי' נמשך כלום מן המזבח לס"ז אמה ומחצה הצפונית של העזרה (ור' יוסי רצה ר' יוחנן לומר בזבחים דף נ"ח ע"א דס"ל דעמד כולו בצפון) וסתם משנה במסכת מדות פ"ה משנה ב' לפי' הרמב"ם (דלא כרש"י) וכן פסק בחבורו דכ"ה אמה עמד בדרום וז' אמה הנותרים היה נמשך לצפון העזרה וע"ש בתי"ט וגם איזה מקום מקרי צפון שכשר לקדשי קדשים יש ג' מחלוקת וכדאית' ביומא דף ל"ו ע"א ובזבחים דף כ' ע"א דלר"י בר"י אינו כשר אלא מקיר צפוני של מזבח עד כנגד כותל הצפוני של העזר' אבל להלן מן המזבח הן למזרח והן למערב לא ור"א בר"ש מוסיף לצד מערב עד האולם ואפי' נגד הל"ב אמה של המזבח עד האולם דהיינו נגד חלק המזבח העומד בחלק הצפוני של העזרה ורבי מוסיף אפילו למזרחו של מזבח עד מזרח העזרה אמנם הוכיח התי"ט ביומא פ"ג משנה ט' דהרמב"ם ס"ל דרבי בהא ס"ל כר"י בר"י דלא מכשירים אלא מקיר המזבח עד כותל שכנגדו וכאלו חוט משוך מקיר המזבח הצפוני עד כותל מזרח ועד אולם אבל כנגד המזבח ממש הן לצד מזרח הן לצד מערב כלל לא וכן פסק הרמב"ם בחבורו ע"ש בתי"ט שהאריך א"כ תקשי על המתרץ ראשון בזבחים דף ל"ג דמשני הא מני ר"י בר"י מי דחקו לנוד מסברת המקשן דהוי מוקי לה כרבי וגם כיון דמוקי לה כר"י בר"י אפקי לברייתא מהלכתא דהא הרמב"ם פסק כרבי ה"ל להניח ס"ד דמקשן דאתי כרבי דקי"ל כוותיה דמשך הצפון הוא עד כותל מזרחי אבל מ"מ אינו מותר כ"א נגד קיר צפוני של מזבח כנ"ל. וה"ל לאוקמי כסתם משנה דמדות דפסק' הרמב"ם כנ"ל דהמזבח היה משוך לצפוני של עזרה שבעה אמות א"כ אין מקום שחיטה מתחיל רק משבע אמות רחוק מחצי העזרה דהיינו ששים אמה ומחצה מכותל צפוני וכיון דשער נקנור הי' באמצע כותל מזרחי ורחבו עשר אמות א"כ הי' משוך ה"א לצפון א"כ אפי' הי' סמוך השער לצד צפון עדיין הי' רחוק מן מקום שחיטה שנים אמות דהא מקום שחיטה אינו מתחיל כ"א אחר שבע אמות לצד צפון כנ"ל והי' צריך להמשיך קרבן האשם שני אמות מן השער לצד צפון לשחטו שם. ולדעת מ"א וח"צ וחו"י הא בהליכה מועטת הוי הפסק אע"כ צריך לו' דשיעור הילוך שתי אמות לא הוי הפסק אבל מעט יותר ע"כ הוי הפסק דהא לאיכא דאמרי דראשו ורובו סומך ג"כ קשיא כנ"ל דה"ל לתרץ דאתי' כר' וכסתם משנה דמדות אע"כ צריך לו' דס"ל דשני אמות לא הוי הפסק א"כ אפי' א"א דראשו ורובו סומך ה"ל לסמוך בחלל השער ולהביאו להעזרה ולמשכו שני אמות לצפון העזרה ולשחטו שם אע"כ משום דאז הוי מעט יותר מב' אמות הוי הפסק ודו"ק: