מחצית השקל על אורח חיים קנו:א

עיין בהל' כו' בדרך המיצוע לא יקמץ כו' וכן כל המדות המיצוע טוב חוץ מגאוה וכעס ו' דברים כו' ברכות בדף מ"ג ע"ב:

א' לא יצא מבושם לשוק וכ' הרמב"ם פ"ה מהלכות דיעות דבין בגדו ובין שערו מבושמים בשניהם גנאי אבל בשרו מבושם ליכא גנאי די"ל דכוונתו להעביר הזיעה משא"כ בגדו ושערו אולם בגמ' אמרו דוקא במקום שחשודים על משכב זכר והרמב"ם סתם משמע דבכ"מ איכא גנאי או החמיר לדידן. ב' ואל יצא יחידי בליל' ג"כ משום חשד שהולך אצל זונה ואם י"ל עת קבוע אז אצל רבו ללמוד שרי דמידע ידעי שהולך ללמוד. ג' אל יצא במנעלים המטולאים טלאי ע"ג טלאי בימות החמה אבל בימות הגשמים מותר אם הוא עני כ"ה ברמב"ם ובגמ' יש עוד חילוקים בזה. ד' ואל יספר עם אשה בשוק אפי' היא אשתו או אחותו או בתו לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו ויבא לידי חשד. ה' ואל יסב בחבורה של עם הארץ משום דלא ימשוך אחריהם ו' אל יכנס אחרון לבית המדרש עוד שם י"א אל יפסיע פסיע' גסה שנוטלת א' מת"ק ממאור עיניו אע"ג דא"ל תקנתא בקידושא דשבת'. ואל יהלך בקומה זקופה שכל המהלך בקומה זקופה אפי' ד"א כאלו דוחק רגלי השכינה דכתיב מלא כ"ה כבודו וכ' במעדני י"ט אהא דפסיעה גסה כו' וז"ל וא"כ לכ"א אף מי שאינו ת"ח יהיה נזהר מזה כו' אלא שהחכמים הקפידו יותר לצוות לת"ח וכיון שבודאי גם שאר הדברים היו ראויים לכל מ"מ צוואתם לת"ח לפי שהוא מהראוי שיהיה נזהר בכל ענייניו להתנהג בענין שלא יתגנה ולא יחסרו מאור עיניו וכיוצא בזה עכ"ל:

(ס"ק א) מלאכתו עיקר כו' ואמרינן בברכות (דף ל"ו ע"ב) הרבה עשו כו' דת"ר לא ימוש ספר תורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן פרש"י שלא יעסוק בדרך ארץ ת"ל ואספת דגנך הנהג מנהג דרך ארץ פירש"י שאם תבא לידי צורך הבריות סופך לבטל מד"ת דברי ר' ישמעאל רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת כו' תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר כו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכן נעשית ע"י עצמם שנאמר ואספת דגנך כו' אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלת' בידן והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן (וכתב מהרש"א להרבה שעשו כרשב"י לא עלתה אבל למיעוט שעשו כרשב"י עלתה):

ועיין בהגמ"יי כו' בענין יפה ת"ת עם ד"א. שכתב בשם ר"ת שהוכיח ממסכת' יבמות דכל היכי דקתני עם דבר האחר עיקר ולפ"ז הא דתנן בפירקי אבות יפה ת"ת עם ד"א הדרך ארץ עיקר ורבינו אלחנן דחה ראיית ר"ת והביא ראיה להיפוך וגם הקשה לר"ת אדדייק מרישא דד"א עיקר לדייק מסיפא דתורה עיקר דקתני וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה ולפ"ד ר"ת כיון דקתני עמה מלאכה משמע שת"ת עיקר וכ' ר"א שמרישא אין לדייק מדקתני עם דאי לא הוי קתני עם אלא הוי קתני יפה ת"ת וד"א ה"א דאו או קאמר או ת"ת או ד"א עכת"ד אולם הב"ח כ' דשני הדיוקים בין ברישא ובין בסיפא א"ש דרישא מיירי ביורדי הים והולכים בדרך רחוקה ועליהם ארז"ל לא תמצ' התורה בתגרין ובזה מיירי רישא דיפה ת"ת עם כו' דגביהו יהיה הד"א עיקר ובסיפ' מיירי באותם היושבים בביתם ועוסקים בתורה באלו יהיה ת"ת עיקר והזהירה המשנה דעכ"פ יעסקו מעט במלאכה דאל"כ סוף התורה בטילה: