מחצית השקל על אורח חיים קנג:מח

(סקמ"ח) איסור כו' וכ"כ התוס' פ"ו דתמור' אציע הגמ' ותוס' בקיצור כדי להבין דבריו בס"ק זה אית' בתמור' דף כ"ט ע"ב אביי אמר זונ' גוי' אתננה אסור דיליף מגזיר' שוה דאין אתנן אלא בערוה שאין קדושין תופסין ובגוי' אין קידושין תופסים לכן אתננ' אסור וכהן הבא עליה אינו לוקה משום זונה דכתיב גבי זונה לגבי כהן ולא יחלל זרעו מי שזרעו מיוחס אחריו יצא גוי' דאין זרעו מיוחס אחריו דהא וולדה כמותה וזונ' ישראלית אתננ' מותר דהא קדושין תופסים בה. וכהן הבא עליה לוקה דהא זרעו מיוחס אחריו ורבא אמר אחד זה ואחד זה אתננ' אסור וכהן הבא עליה לוק' מאי טעמ' ילפי' מהדדי מה זונה ישראלית לוקה אף זונ' גוי' לוקה ומה זונה גוי' אתננ' אסו' אף זונה ישראלית אתננה אסור מיתיבי (אביא גרס' אחת היותר נצרכת לדברי מ"א אף שלגרס' אחרת דאית' שם יש למ"א לאיזה ענין יותר ראיה חזק' מ"מ באתי להקל ולקצר) א' זונה גויה וא' זונה ישראלית אתננה אסור תיובת' דאביי כי קתני בעריות שאין קדושין תופסים (דהיינו חייבי כריתות ולכן אפי' ישראלית אתננה אסור) ופריך והקתני סיפ' אלמנ' לכ"ג כו' אתננה אסור והא הני קידושין תופסים בהן ומשני הא מני ר"ע הוא דאמ' אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והא קמ"ל דכל זונה דלא תפסי בה קדושין דומי' דאלמנ'. ורבא מ"ש דנקט אלמנ' דומי' דאלמנ' מה אלמנ' לא לקי עד דאתרו בי' אף זונה עד דא"כ הא לך אתנן ולאפוקי מרר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשא' זונה אבל היכי דזונ' מעיקר' ה"נ דאסור. וכתבו התוס' ד"ה גרס' ראשונ' מיתבי כו' קס"ד דה"ק א' זונה ישראלית כגון שנבעל' לחייבי כריתות שהית' זונה כבר (ר"ל ע"י שנבעל' לחייבי כריתות) הוי אתנן לכל אדם אפי' נשכרת עתה למותר לה אי נמי זונה גוי' שהית' מופקרת הוה אתנן והיינו כרב' ותיובת' דאביי כו' עכ"ל ובסוף הדיבור כתבו לפרש מסקנת הש"ס לרב' מה אלמנה עד דאתרו כו' וז"ל אי נתן אתנן לזונ' שנבעל' כבר לחייבי כריתו' או לזונ' שהיא מופקרת לא הוי אתנן אא"כ מפרש לה בהדי' הילך טלה זה באתננ' אבל נתן לה בסתמ' ולא פי' לא הוי אתנן ולאפוקי מדר"א דלדידי' דמחמיר בזונ' כ"כ דאפי' פנוי כו' עשאה זונה אפי' בסתמ' נמי הוה אתנן אבל היכי דזונ' היא מעיקר' פירוש לרבנן נמי היכי דהוי זונה בהאי ביאה שהוא נותן לה אתנן כגון אם הוא נותן לאחותו או לא' מחייבי כריתו' אפי' בסתמ' הוי אתנן. כיון דבאות' ביאה שוי' זונה כדאמר לר"א דמשום דמשוי לה זונה אפי' פנוי הבא על הפנוי' הוי אתנן אפי' בסתמ'. ודוק' היכי דהוי זונ' באותו ביאה אבל היכי דנעשית זונה כבר ובא אחר דתפסי בה קדושין ונתן לה אתנן לא הוי אתנן בסתמ' אא"כ פי' בהדי' הילך טלה זה באתננך עכ"ל. ומעתה אבא לבאר דברי מ"א מ"ש וכ"כ התוס' פ"ו דתמור' ריש ד"ה גי' א'. היינו מה שפירשנו זונה גוי' שהית' מופקרת משמע דלולי שהית' מופקרת כבר ובא עליה אחר לא הוי אתנן שבא עליה עתה ישראל:

ומ"ש וכ"כ ביבמות דף ס"א דתנן התם וחכ"א אין זונ' אלא גיורת ומשוחרר' ושנבעל' בעילת זנות וכתבו התו' ד"ה אין זונה אלא גיורת אפי' נתגייר' פחותה מבת ג' שנים ויום א' דאפי' זינתה בגיות' הרי בתוליה חוזרים מ"מ כיון שנולד' מגוים השטופים בזימה מיקרי זונה והקש' הר"מ מפונטיז"א לפ"ז דגויה אסור' לכהן משום זונ' מדאוריית' א"כ איך אמרו במס' ע"ז דב"ד של חשמונאי גזרו על הבא על הגויה משום נשג"ז והזיין רומז לזונ' שכהן הבא עליה עובר משום זונה ת"ל דלוקה מה"ת בשלמא לאביי ניחא דהא ס"ל דאז ונ' גויה לא לקה כיון דאין זרעו מיוחס אחריו כנ"ל ולכן גזרו עליה בגיות' ב"ד של חשמונאים ושם ביבמות בגיורת הוי זונה דאוריית' דכיון שנתגייר' הוי זרעו מיוחס אחריו ונקראת זונה שבאה משטופי זימה משא"כ בגיות' מיעט' קרא הואיל ואין זרעו מיוחס אחריו אבל לרבא דס"ל דזונ' גוי' לוקה עליה כנ"ל תיקשי. ותי' וי"ל דרבא לא פליג אלא היכי כו' כמ"ש במ"א ר"ל דגם רבא א"ל דרשא דאביי דגוי' מסבר' לא מקרי זונה דבעי' זרעו מיוחס אחריו אלא דרבא דריש בנין אב מזונה ישראלית מה זונה ישראלית לוקה אף זונה גויה לוקה א"כ בעי' דוק' דומי' דזונ' ישראלית דא"א דישראלית לא תהי' זונ' אא"כ נבעל' כבר ביאה אסור' ה"ה זונ' גויה בעינן דוק' שזנת' כבר אבל אם בא עליה כהן כשעדיין היא בתולה ולא בא עליה עדיין שום אדם מוד' רבא דלא לקי מן התור' כיון דלא הוי דומי' דזונ' ישראלית וליכא בנין אב והדרינן לדרש' דבעינן דוק' זרעו מיוחס אחריו ובנדון זה דלא הוי זונ' מן התור' גזרו ב"ד של חשמונאי אבל נתגייר' דזרעו מיוחס אחריו אפי' בביא' ראשונ' שלא בא עלי' קודם לו אדם אחר לוק' מן התור' כמ"ש לאביי דעכשיו זרעו מיוחס אחריו אפי' בביא' ראשונ' וגם בא משטופי זימ' כנ"ל הרי כתבו להדיא דלרבא דקי"ל כוותי' לא נקראת זונ' מן התור' אא"כ בא עליה כבד אדם אחר וב"ד של חשמונאי לא גזרו אלא לענין כהן אבל לא לענין אתנן:

ובב"ק דף ע"ט. לענ"ד הוא ט"ס וצ"ל ובתמור' דף כ"ט ע"ב והיינו גמ' הנ"ל וכדאייתי מ"א אח"ז:

דהא בתמור' יליף לה רבא במה מצינו מהדדי. אין כוונתו דיליף זונ' גויה לענין כהונ' מאתנן ובזונ' ישראלית לענין אתנן מכהונ' כמו שראיתי בס' א' שהבין כן ולכן הקש' דאינו כן בגמ' אלא דיליף אתנן מאתנן כהונ' מכהונ' כנ"ל. אלא לענ"ד ראייתו ממסקנת הש"ס דמסיק לר"א כיון דמחמיר אפי' פנוי הבא ע"ה עשאה זונ' ה"ה דאפי' בסתמ' הוי אתנן כנ"ל הא ר"א לא אמר דבריו אלא לענין כהונ' ואיך יניף דין אתנן מיני' וכן לרבנן היכי דבא על חייבי כריתו' שלא הית' זונ' דג"כ לא בעי לו' הילך באתננך ג"כ צ"ל דיליף מכהונ' כיון דעשאה זונ' בביא' זו לכהן (אמת לגירס' אחרת יש יותר דאי' אלא שכבר כתבתי שבאתי להקל) והרמב"ם לשיטתי'. הוא ענין ובבא חדש' לפרש דברי הרמב"ם דבחייבי לאוין הוי אתנן משום דס"ל דחייבי' לאוין הוי זונ' לענין כהונ' וכבר כ' מ"א דאתנן וכהונ' שוין בדיניהן:

אלא שאסורות לכהן מקרא אחר. דאמרי' ביבמות דף ס"ח בן ט' שנה ויום אחד גר עמוני ומואבי ומצרי כו' שבא על בת ישראל או בת כהן ולוי פסל' מן התרומ' דאמר קרא ובת כהן כי תהי' לאיש זר היא בתרומ' הקדשים לא תאכל כיון שנבעל' לפסול לה (והוא נקרא זר) פסלה. אשכחן לתרומ' לכהונ' מנ"ל דפסול' אתי' בק"ו מגורשת שמותר' בתרומ' ואפ"ה אסור' לכהונ' זו שפסול' בתרומ' אינו דין שפסול' לכהונ' ואע"ג דאין מזהירין מן הדין גילוי מילת' בעלמ' הוא ולזה כ' ה"ה הביאו הרב"י באה"ע סי' ז' שזה הוא ראיית הרמב"ם דגם מחייבי לאוין הוי זונה דס"ל דה"ט דכל הני פסולים לכהונ' מק"ו דהוי זונה אבל התו' סביר' להו ניהו דפסולים לכהונ' מקרא ומק"ו אבל לא מטעם זונ' אלא מגזה"כ:

ויתורץ קושי' הרב"י בא"ע שהקש' על הפוסקים דס"ל דמחייבי לאוין לא הוי זונ' מגמ' הנ"ל דפסולים לכהונ' וע"כ מטעם זונ' ולפמ"ש מ"א בשם התוס' א"ש דמודים התוס' והרא"ש דפסולים לכהונ' אבל לא מטעם זונ' כנ"ל:

וע' בב"ש שם בא"ע:

ולכן כ' בתמורה דאם בא על חייבי כריתו' כו' הם סוף דברי התוס' דתמור' הנ"ל:

ודיוק שכ' חייבי כריתו' למעוטי חייבי לאוין דהתו' לשטתייהו דלא הוי' זונה אלא דאסור' לכהונה מגזה"כ:

אף התו' כ' כאן דבמופקרת כו'. הבאתי דבריהם לעיל:

כיון דאיסור דרבנן. ר"ל איסור אתנן לבה"כ דרבנן כנ"ל:

ובגוי' לא קמיירי. ר"ל אע"ג דגוי' לא הוי חייבי כריתו' אתננה אסור כנ"ל:

וע' בס' בה"ז שהקש' על רמ"א למה פסק כרי"ו לענין הקדשות הפנויות כו' דלא כהתו' דתמורה דס"ל דמופקר' אתננ' אסור. ולפ"ש מ"א הדין עם רמ"א דאדרב' דברי התו' צריכים ישוב לפי שדבריהם הם נגד הש"ס דיבמות דף ס"א וגם בלא"ה כיון דהוא פלוגת' בין התו' ורי"ו לענין בה"כ דהוי איסור דרבנן נקטינן לקול':

אלא כרי"ו וכמ"ש בהגהת רמ"א פה אבל אלו פנויות הקדשות כו' ודע אע"ג שהן נדות מ"מ לא הוי אתנן ואע"ג דלענין איסור נדה אין חילוק בין פנוי' לנשוא'. וכמ"ש רמ"א בי"ד סי' קפ"ג מ"מ אתנן נדה מותר וכן פסק הרמב"ם והרב בתמור' דף כ"ט ע"ב: