מחצית השקל על אורח חיים קנג:מט

(ס"ק מט) חוזר כו' ודבריהם צ"ע דמ"מ כו'. דאית' שם כה"ג שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ואח"ז עבר פסולו של ראשון רמ"א ראשון לעבודתו ככה"ג והשני כל דין כה"ג עליו. רבי יוסי או' שני אינו עובד לא ככה"ג ולא ככהן הדיוט כהדיוט לא שמעלין ולא מורידין ככה"ג לא משום איבה שהראשון יקנא בו ופסק רבי יוחנן הלכ' כר"י. והקשו התו' הא הוי הלכת' למשיח' למאי נ"מ לדידן ותי' דנ"מ לפרנס שעבר דראשון חוזר לשררתו:

ואפשר דבא כו'. ר"ל דנ"מ במאי דפסק כר"י לענין פרנס כמו דהתם אינו עובד ככה"ג משום איבה ה"ה דאין לנהוג כבוד בשני משום כבוד פרנסתו היכ' דאיכ' למיחש משום איבה ומ"מ סיים וצ"ע דקשה להעמיס דברים אלו בתוס' שכתבו וז"ל וי"ל דאיכ' נ"מ בזה"ז לפרנס כו' וגם נוהגים כבוד בשני כהאי מעשה דר"ג וראב"ע בפ' תפלת השחר עכ"ל דהעבירו לר"ג מנשיאתו ומינו לראב"ע אח"ז החזירו לר"ג לנשיאותו אמרו היכי נעביד נעברי' לר"א מעלין בקדש ולא מורידין לדרוש מר חד שבתא ומר חד שבתא אתי לאקנויי ביה אלא לדרוש ר"ג ג' שבתות וראב"ע חד שבתא. וצ"ל דכה"ג כיון שהי' שינוי רבה בין ר"ג לראב"ע סרה הקנא' וא"כ כוונת התו' דיש לנהוג כבוד בשני אך בענין שלא יקנא בו הראשון שיהי' כבוד הא' עדיף כעובד' דר"ג וראב"ע ולפ"ז לשון מ"א אינו מדוקדק במ"ש דלא יהי' לב' שום כבוד אדרב' התו' כתבו דיש לנהוג כבוד בשני וצ"ל דכוונות מ"א דאין לנהוג כבוד בשני מצד פרנסתו היכי דאפשר דהראשון בא לקנא בו אלא לעשות שינוי ביניהם כנ"ל בתו' אלא דקשה לו' שהתו' נתכוונו לזה דא"כ כוונתם במ"ש וגם נוהגים בשני כהאי מעש' דר"ג וראב"ע שלא לנהוג כבוד בשני אלא כהאי מעש' כו' דמיעטו בכבוד ראב"ע משום איבה דר"ג דא"ב אין נוהגין בשני אלא כהאי מעש' כו' מבע"ל דפשט לשונם משמע דאדרב' בא לאשמועינן דיש לנהוג כבוד בשני והוא היפוך המכוון לדעת מ"א:

ומשמע במרדכי כו' כדאשכחן ברוצח:

דדין זה המבואר בש"ע אדם שהוא רגיל כו' ואירעו אונס כו' נובע מדברי המרדכי ואייתי המרדכי ראיה לדבריו מדברי התוס' דמס' יומא הנ"ל. וסיים ועוד לא גרע מרוצח שגלה ואם מת כה"ג ששב לביתו חוזר לשררתו לדברי רבי מאיר ואפי' לדבי יהודה דפליג דאינו חוזר לשררתו שאני התם דכתיב קרא ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו ולא אל שררותו. דוק' התם שעשה עבירה אבל האי דלא עבר עבירה חוזר עכ"ל ומדלא כ' בקיצור שאני התם דגזרת הכתוב אע"כ דדריש בהא טעמ' דקר' הואיל ועבר עביר' משא"כ כאן דלא עבר עבירה לא. משמע דבעלמ' היכי דעבר עבירה אינו חוזר לשרדתו דילפי' מרוצח לדידן דקי"ל כר"י ולא אמדינן גזירת הכתוב הוא ואפילו שוגג כהאי דרוצח אינו חוזר: