מחצית השקל על אורח חיים קלח:א

סק"א לא כו' שדעתו לקרות עוד א' רצה לומר דעתו לקרות עוד איש א' לעלות לתורה ואותו האיש יקרא השני פסוקים עד הפרשה:

ואם טעה כו' יתחיל למפרע. האגודה סתם דבריו ולא כ' שום טעם. והשתא ס"ל למ"א דטעם אגודה דניהו דמה שעיות הראשון וסיים ב"פ לפני הפר' וא"ל לנכנסין אינו יוכל לתקן מכל מקום אי לא יקרא השני פסוק למפרע איכא חשש אחר דהיינו יוצאים. והיינו אחר שהתחיל השני לקרות יצאו והם יטעו שאותו השני לא יקרא כ"א השני פסוקים עד הפר' וזה בא מ"א לדחות דע"כ ל"ח בזה מטעם שכתב מ"א אח"ז והביא ראיה מהג"א ותו' וגמר':

כגון פ' המועדי' דתקנוה חכמים לקרות באותו י"ט באותה פרשה ה"ג משום דאותה פרשה עניינה שייכה ליום טוב:

דא"א לקרותה יותר. ר"ל להוסיף לחמישי מפ' שאחר פ' המועדים. דהא אחר פ' המועדים אין לו שייכות לי"ט:

משמע בעלמ' כו' רצה לומר אם אפשר להוסיף על שני פסוקי' ששייר מפ' שאחריה כגון בשבת. שיש כל הסדרה לפניו יקרא ב' כו' ול"ח לחשש אגודה הנ"ל דאלת"ה ל"ל לטע' דסליק עניינ' וא"א לקרות יותר ת"ל דא"ל ליוצאים באמצע קריאה כנ"ל א"ו דלא חיישי' לזה:

וכ"מ בגמר' במגלה דף ך"ב ע"א. דאמרי' בר"ח שי"ל לקרות ד' גברי. ויש לפניו ג' פרשיות. וידבר היא ח' פסוקים וביום השבת ב"פ ובראשי חדשיכם ה"פ. וא"כ היכי נעביד אי יקרא כהן ולוי מפ' וידבר כ"א ג' פסוקים ישאר מפ' וידבר ב"פ ואין משיירין בפ' פחות מג"פ. ואי יקרא כהן ולוי כ"א ד' פסוקים. ויתחיל שלישי וביום השבת דליכא רק שני פסוקים ויצטרך להוסיף מפ' ובראשי חדשיכם פסוק א' או שנים כ"ה שישאר לרביעי ג' פסוקי'. הא אין מתחילי' בפרשה פחות מג' פסוקים. ולכן מסקי' דכהן ולוי קורין יחד ה' פסוקי'. ושלישי ג' פסוקים הנשארים מפ' וידבר. וגם פ' וביום השבת ורביעי יקרא ובראשי חדשיכם אולם באותן ה' פסוקים שקור' כהן ולוי איך עושים דהא צריך כ"א לקרות ג' פסוקים פליגי רב ושמואל רב ס"ל לוי דולג. רצה לומר כהן קורא ג' פסוקים ולוי דולג למפרע פסוק ג' שקרא כהן ומוסיף עליו שני פסוקים. ושמואל אמר פוסק. ר"ל פסוק שלישי פוסקים לשני' וכהן קורא חצי' ראשון של פסוק ג' דהיינו שני פסוקים ומחצה ולוי קורא חצי פסוק אחרון של פסוק ג' ועוד שני פסוקים נוספים ואמרי' לרב מ"ט לא אמר פוסק. משום כל פסוק דלא פסקי' משה לא פסקינן ושמואל מ"ט לא אמר דולג משום חשש נכנסים. דאי ידלג לוי פסוק א' למפרע א"כ יתחיל לוי ב' פסוקים אחר הפרשה. ויאמרו הנכנסים שהכהן לא קרא כ"א אותן שני פסוקי' מתחלת הפרשה עד מקום שהתחיל לוי ולרב צ"ל במקום דלא אפשר לא חיישינן לנכנסים ואמרי' דמאן דעייל שיולי' שייל. ר"ל הנכנס הוא יראה שהתחיל ב' פסוקים אחר הפרשה ישאל להעומדים בבה"כ איך היה קריאת הכהן. וישיבו האמת. וכדמסיק הש"ס אחר זה לתנא דבריית'. ופריך הש"ס מבריית' דתני' פרשה שאין בה אלא ה' פסוקים יחיד קורא אותה כולה ואם קרא רק ג' פסוקים השני שעולה אחריו קורא שני פסוקים הנשארים באותה פרשה ופסוק א' מפרש' שאחרי' וי"א שקור' נוסף על ב' פסוקים שנשארו מפרש' א' ג' פסוקים מפרשה שאחרי' לפי שאין מתחילים בפרשה פחות משלשה פסוקים ואי אית' למ"ד דולג לדלוג ולמה יקר' מפרש' שאחרי'. ומשני שאני הכא דאפשר בהכי. ר"ל דהא אפשר לקרות מפרש' שאחריה ולמה נדלג בחנם עכת"ד הגמר' וא"א לחשש האגוד' ניהו דאפשר לקרות מפ' שאחריה מכל מקום ראוי שידלג השני מחשש היוצאים באמצע קריאת השני ויאמרו שהשני לא יקר' רק שני פסוקים עד הפרשה. וא"ל כו' יהיה ב"פ אחר הפ'. ור"ל ויהיה חשש לנכנסים שיאמרו שהראשון לא קרא רק שני פסוקים מה שאין כן האגודה מיירי בפרשה גדולה דאפי' ידלוג השני פסוק א' ישאר לראשון ג' פסוקים:

דהא ת"ק ל"ח להכי. ר"ל ניהו דלי"א דבריית' א"ש דחייש לנכנסים אבל ת"ק דל"ח לנכנסים דהא סביר' ליה שני קורא ב"פ הנשארים ופסוק א' מפרש' שאחריה. ול"ח שהנכנסים יאמרו שהשני לא קרא רק אותו פסוק יחידי. וכדמסיק הש"ס התם א"כ לת"ק תקשי ה"ל לשני לדלוג מחשש יוצאים באמצע קריאה. דאסור לצאת באמצע וכדלקמן ד"ס קמ"ו:

ומ"ש התוס' ד"ה כו' ר"ל דלמא באמת אין טעמו של הגודה מחשש יוצאים באמצע קריאה אלא החשש שכ' התוס' ד"ה אי אית' כו':

דעל מ"ש רש"י דגרסינן בקושי' הש"ס דלעיל למ"ד דולג נדלג ולא גרסי' למ"ד פוסק נפסק. דהא כבר קרא ראשון כל פסוק ג'. והקשה התוס' על מקשן גופי' קשי' דה"ל להקשות למ"ד פוסק יפסק וידלג דהא גם שמואל דס"ל פוסק גם הוא הוי ס"ל אי דולג שפיר דמי. אלא משום חשש נכנסים ל"ל דולג כנ"ל א"כ כאן דראשון קרא ג' פסוקים ושייר ב' פסוקים ידלג השני חצי פסוק למפרע מפסוק שלישי. וכ' הטעם וז"ל שלא יטעו נכנסים לפי שהתחיל זה בשני פסוקי' סמוך לפרשה עכ"ל ופי' מ"א כוונת' שתיעקר תקנת' דרבנן שהנכנסים שלא ידעו שנעשה עפ"י טעות יסברו שמותר לכתחלה להתחיל שני פסוקים סמוך לפרשה והיינו שאותו שלפניו מותר לשייר ב' פסוקים עד הפרשה. ותירצו דלמ"ד פוסק לק"מ דלדידי' תי' שפיר כו' היכי דאפשר שלא לפסוק פשיט' שאין להפסיק אבל למ"ד דולג תיקשי עכ"ל ור"ל דגם המקשה אסיק דהיכי דאפשר לא עבדינן תרתי לפסוק ולדלוג אע"ג דא"ל לנכנסים שיעקרו תקנות חכמים כנ"ל. אבל למ"ד דולג לחוד לדידי' מקשה אפי' היכי דאפשר ס"ד דראוי לדלוג והיינו מטעם הנכנסים שיטעו ויעקרו תקנות חכמים כנ"ל וא"כ י"ל דזה ג"כ טעם האגודה שכ' שידלג למפרע מחשש נכנסים שלא תיעקר תקנות חכמים:

היינו לס"ד דמקשן ר"ל ניהו דהמקשן הוי ס"ד דראוי לדלוג מחשש הנ"ל אבל התרצן דמשני אפי' למ"ד דולג שאני הכא דאפשר בהכי כנ"ל. ע"כ ס"ל דגם מחשש נכנסים הנ"ל אין לדלוג. וא"כ נדחה דברי אגוד':

ואף להר"ן דחייש כו'. ר"ל שהר"ן הקשה שם לרב דאמר דולג ול"ח לנכנסי' היכי דלא אפשר א"כ ל"ל לדלוג ה"ל לתקן דכהן ולוי יקראו פ' וידבר כ"א ד' פסוקים ושלישי יקרא ב' פסוקי' של וביום השבת ועוד פסוק א' או שנים מפר' ובראשי חדשיכם ורביעי יקרא המותר מפ' ובראשי חדשיכם מאי אמרת אי יקרא שלישי פסוק א או שתים מובראשי חדשיכם הא אסור להתחיל בפ' פחות מג' פסוקים היינו מחשש נכנסים שיאמרו שלא קרא הג' רק פסוק א' או שתים מובראשי חדשיכם. זה לית' דהא ע"כ לרב ל"ח לנכנסים כה"ג דלא אפשר ותי' דאי עבדי' הכי לא די דא"ל לנכנסים אלא אפי' להעומדים בבה"כ א"ל שיטעו שמותר להתחיל לכתחילה בפרש' פחות מג' פסוקים ויתבטל תקנות חכמים שאין להתחיל פחות מג' פסוקים בפרשה. והם לא ידעו דמשום דלא אפשר עבדי' הכי בשלמ' השתא דאמרי' דולג דחזי שינוי דהא יש לפניו פסוקים הרבה לקרות ואעפ"כ דולג וישאל למה וישיבוהו דאין מתחילים ואין משיירי' בפרשה פחות מג' פסוקים אלא דהכ' אפשר. משא"כ כשאינו רואה שינוי לא ישאל ויטעה שמותר לתתחיל בפרשה פחות מג' פסוקים ותיעקר תקנת' דרבנן (וע"ל סי' תך"ג במ"א שהבי' דברי הר"ן ודבריו אין מדוקדקי') הרי דגם למסקנ' חיישי' להכי דלא תיעקר תקנת' דרבנן. שלא רצו לתקן דהוא דבר קבוע ועי"ז תתבטל תקנות חכמי':

וכדמסיק בגמר'. רצה לומר דמשני על קושיות למ"ד דולג נדלג שאני הכא דאפשר כנ"ל ואכתי לדלג משום דלא תיעקר תקנות חכמים שיטעו שמותר להתחיל ב' פסוקים סמוך לפ' כנ"ל אע"כ ל"ח להכי משום דטעות לא שכיח ולא תתבטל תקנת חכמים ודלא כאגוד':

וא"כ ה"ה אם כו'. דלדעת אגודה דולג עד תחלת הפרשה משא"כ לדברי המ"א שדחה דברי אגודה כנ"ל לא יתחיל למפרע:

עמ"ש ס"ס קל"ז. ר"ל דאפי' ירצה לדלג אינו רשאי לדלג כמ"ש מ"א ס"ס קל"ז דלכתחלה אין לקרות למפרע: