מחצית השקל על אורח חיים קלח:ב

(סק"ב) לא יתחיל כו'. לא יתחיל להמפטיר כו' וכ"מ בתוס' גבי והקרבתם כו' שהקשו המפטיר בחה"מ של פסח שהוא מתחיל והקרבתם שהוא לסוף שני פסוקים מראש הפרשה ותי' דשאני אלו הפרשיות (רצה לומר והקרבתם וגם ויחל הובא אח"ז בדברי מ"א) שהרי ידועות הן לעולם וליכא למטעי עכ"ל הרי דזולת טעם זה שהן ידועות כו' הוי קשיא להו איך מתחילי' אחר ב' פסוקים מן הפרש' אע"ג דמיירי במפטיר אע"כ דגם במפטיר דינו כמו בשאר קורין בתורה אלא שלא הבנתי מאי ראיה מייתי מהתוס' לרוקח דהא אין סברא לחלק בין מפטיר לשאר העולים לתור'. אלא דהרוקח איצטריך לאשמועינן אע"ג דהכל יודעים שהמפטיר קורא הכל למפרע וכמ"ש מ"א אח"ז אעפ"כ דין המפטיר כדין שאר העולים ומטעם שכתב מ"א אח"ז. אבל מפטיר דוהקרבתם דאין המפטיר קורא מה שקראו כבר פשיט' דאין חילוק בינו לבין שאר הקורין:

במקום שסיים הא' כמ"ש הרא"ש כו' בפ' הקור' עומד סי' ה' וז"ל ש"מ שבימיהם היה המפטיר קור' פסוקים אחרים מה שלא קראן לפניו ותימ' למה אנו אין נוהגים כן. ונראה כי בימי חכמי הגמ' לא היו אומרים קדיש בין שביעי למפטיר וכן נהגו לגמור כל הסד' ואחר שנשל הגמ'. תקנו לומר קדיש בין ז' למפטיר ונכן נהגו לגמור כל הסדר קודם קריאת המפטיר כי לא מסתבר' לומד קדיש באמצע הסדר' כו' עכ"ל. והטעם באמת ששינו עכשיו באמירת קדיש אפשר דבזמן הגמר' היה המפטיר ממנין העולים. דקי"ל מפטיר עולה למנין שבעה קרואים (וכדלקמן סי' רפ"ב סעי' ו') ולכך אמרו קדיש אחר מפטיר דהיינו אחר שנשלם מנין הקרואים:

אבל עתה אף דקי"ל דמפטיר עולה למנין ז' מ"מ המנהג שקורין ז' מלבד המפטיר. א"כ נגמר מנין הקרואים קודם המפטיר. לכן אומרים מיד אחר תשלום מנין הקרואים קדיש:

כתוב בד"מ בשם א"ז כו' ובמרדכי כתב וז"ל אלו הפרשיות (ר"ל ויחל וגם והקרבתם כו') וזה שייך כו' ולא ידעתי נ"מ בין טעם הא"ז לפי שקוראים לכהן או טעם מרדכי ותו' מפני שאותן פ' ידועות. ואולי בעיר שכולה כהנים שקוראים כהן אחר כהן כמבואר סי' קל"ה דטעם הא"ז ל"ש וטעם מרדכי ותוס' שייכ':

וגם יש להם לחשוב כו' פי' תי' זה כ' מ"א אח"ז:

וצ"ע כו' וה"ל לתקן שישיירו כו' ולא לדלוג או לפסוק:

ונ"ל דדוקא מהני תרי טעמי שרי ר"ל טעם שהפ' ידועים. וגם מ"ש התוס' אח"ז וגם י"ל לחשוב שא"כ כו' והעיקר טעם הוא טעם בתר' שי"ל לחשוב א"כ כו' אבל טעם שאותן פ' ידועות אינו אלא סניף ואין לסמוך על טעם שהפ' ידועות כו' גרידא ולכן בר"ח הוצרכו לתקן לדלוג או לפסוק:

והא דמתחילין ויחל והקרבתם דלא שייך תי' השני דהתוס' די"ל לחשוב אם כן כו' וליכא כ"א טעם שאותן פ' ידועות. וצריך לומר דגם בויחל ובוהקרבתם לא סמכינן אהאי טעמא לחוד כ"א בויחל כיון שכהן קורא אותו כמ"ש הד"מ בשם א"ז. ובוהקרבתם כיון שהוא מפטיר ואין לו צירוף למנין הקרואים. וכסברת מ"א לעיל דאייתי מיניה דאי' לרוקח ועמ"ש בע"ה לעיל וג"כ בצירוף שני הסברות:

ועוד כו' ומבי' ראיה מוביום השבת. ר"ל מדאמרינן היכי נעביד יקרא פ' וידבר כהן ולוי כ"א ד' פסוקי' וע"ז אמר הש"ס דא"כ א"א לתקן קריאת השלישי ורביעי כנ"ל משמע דקריאת כהן ולוי א"ש אי עבדי' הכי ת"ל דגם הלוי לא עביד כדין דהא משייר פ' של שני פסוקי' דהיינו וביום השבת אע"כ דכה"ג שפיר דמי עכת"ד:

וא"ל דכוונת התוס' ר"ל דלבעל ת"ה הוי קשיא א"א דפי' התוס' כפשוטה דאותן פ' ידועות תקשי קושי' מ"א לעיל דא"כ אמאי שקיל וטרי בר"ח היכי עבדינן ה"ל לתקן שישיירו כו' א"ו דהתוס' נתכוונו לטעם של ת"ה וכמ"ש מ"א וא"כ לא קשי' קושית מ"א הלז:

בשלמ' כשסיים במקום שאין פ' ר"ל שסיים ב' פסוקים אחר התחלת פרשה ואין במקום הסיום פרשה:

ועוד י"ל לחשוב כו' אגב גררא מפרש מ"א גם תי' השני של התוס' שכתב ועוד י"ל לחשוב כו' אבל אינו ענין לדברי ת"ה דבין לפי' א' של מ"א בתי' זה. ובין לפי' ב' של מ"א בתי' זה של התוס' ע"כ בעל ת"ה לא ס"ל תי' זה דא"כ נדחה ראיות'. ואח"כ לקרות הג' והרביעי בפ' ובראשי חדשיכם אף דליכ' רק ה' פסוקים יקר' א' שני פסוקים ואחד שלשה דהא השתא ס"ד דמותר לקרות ב' פסוקים וצ"ל דיש קצת עדיפות בסדר זה דלפ"ז בין ג' ובין ד' יקראו בחובת היום דהיינו פ' ובראשי חדשיכם:

ונ"ל דכוונות התוס' כצ"ל והוא פי' שני בדברי התוס':

ומה"ת שהפסיק שם. ר"ל למה השלישי לא קרא רק ב"פ ורביעי יקרא ה' פסוקי'. ה"ל לתקן שעכ"פ שלישי יקרא פסוק א' מובראשי חדשיכם כדי שלא יקרא א' יותר מחבירו הרבה כ"א א' ג"פ וא' ד' פסוקים דכל מה דמצינן להשוות קריאתן עדיף:

ועפ"ז יש לומר מה שנמצא כו' אדלעיל קאי על מ"ש ד"מ בשם א"ז דעם הכהן מותר להתחיל כו' וה"ה דמצי לסיים עם הכהן בקריאת פסוק אחד תוך הפר':

מסיימים באזניהם ר"ל עם קורא השלישי: