מחצית השקל על אורח חיים קלב:ה

(ס"ק ה) ידלג כו' בביאה ריקנית. דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקודש ולא ימות. משמע דעל הביאה חייב מיתה:

ולא הותר לו לכנס אלא עם הקטורת (או עם הדם של פר ושעיר) וכיון שחסר א' מסמני הקטורת הרי הקטרת פסולה. א"כ הוי הביאה רקנית בלי קטורת ולכך חייב מיתה. ולא משום הקטרת קטורת חסרה:

והב"ש כתב שטעה דאי' ביומא כו' ועוד אי' שם דאם לא נתן בה מעלה עשן כו' לפי שהרב"י כתב דאינו חייב מיתה אלא בחסר א' מי"א סמנים. אבל אי חסר בורית כרשינה. או יין קפריסין או מלח סדומית. או מעלה עשן אינו חייב מיתה. דהני ד' אינם מסמני הקטרת כי אם לתקנו (ומעלה עשן הוא עשב א' נקרא כן. ועל ידי שנותן בו עשב זה העשן מתמר ועולה כמקל ואינו מפציע לכאן ולכאן) וכ"מ בש"ע שכ' אי חסר מסמני' משמע דוקא מי"א סמנים. וביומא לא משמע כן דתני' התם מה ת"ל כי בענן אראה על הכפורת מלמד שנותן בה מעלה עשן ומנין שנתן בה מעלה עשן שנא' וכסה ענן הקטורת כו' ולא ימות. הא לא נתן בה מעלה עשן או חיסר א' מכל סמניה חייב מיתה. ופריך ות"ל דחייב משום ביאה ריקנית ול"ל קרא אר"ש הב"ע דשגג בביאה והזיד בהקטרה כיון דשגג בביאה אין מיתה על השוגג לכך איצטריך קרא דחייב מיתה משום קטורת חסרה דהזיד בה. וא"כ קשי' להרב"י בתרתי ועל קושי' דמעלה עשן תי' בפר"ח וכן במשנה למלך דהרב"י ס"ל דוקא ביה"כ מעלה עשן מעכב ולא בקטורת של כל יום. ואייתי ראי' מהרמב"ם והמשנה למלך האריך בזה:

וכ' ב"ח כו' דקאי על עלינו. ר"ל דוקא בזמן הטור היו אומרים קדיש קודם עלינו לכך היו אומרים אר"א אר"ח כדי לו' קדיש אחר דברי אגדה וכמ"ש מ"א לעיל ס"ק ד' משא"כ עכשיו אומרים קדיש אחר עלינו דבלאו דברי אגדה על עלינו רשאי לו' קדיש כמו לאחר כל תפלה: