מחצית השקל על אורח חיים קלב:ד

(סק"ד) השיר כו' דכוונות הטור לו' כו' דז"ל הטור ואומר השיר שהיו הלוים אומרי' בבהמ"ק ביום א' היו אומרים לה' הארץ כו' בשני היו אומרים כו' בשלישי כו' עד בשבת היו אומרי' מזמור ליום השבת מזמור שיר לע"ל ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום כו' עכ"ל ולא הביא הטור המשנה לו' המשנה כלשונה. אלא מן המשנה נדע איזה שיר שאמרו כל יום. וכן ינהגו עתה לו' כל יום השיר של אותו יום:

שהרי כ' כו' ובוודאי ז"א לענין השיר. ר"ל מה שכ' מזמור שיר לע"ל כו' ואי לא היה כוונת הטור לו' גם המשנה עצמה כ"א להודיע איזה שיר יאמרו. א"כ לאיזה צורך הביא סוף המשנה מזמור שיר לע"ל כו':

ועוד מאי צ"ל אר"א כו' ואי משום שיאמרו קדיש אחריו. כי בזמן הטור היו אומרים קדיש קודם עלינו. וא"א קדיש כ"א על פסוקים או אגדה כדאי' סי' נ"ד. זה ניחא אי אמרי' המשנה ממש לבסוף. אבל א"א דלא אמרי' כ"א השיר לבד דהיינו פסוקים דעליה' ודאי אמרי' קדיש למאי איצטרך לו' מימר' דאר"א אר"ח כו':

גורס בבהמ"ק. ר"ל השיר שהיו הלוים אומרים בבהמ"ק:

דאל"כ מאי נ"מ בגירס'. ר"ל כאן. וגם מהרי"ל שהגיה בסידור שלו כיון דאין אומרים המשנה כלל. וה"ל להגיה שם במשניות ולא בסידור מ"מ כאן בש"ע היפך רמ"א כו' דבמשנה הגירס' השיר שהיו הלוים או' א"כ תיב' שהיו קתני קודם הלוים ובש"ע קתני שהלוי' היו כו' הקדים תיבת שהלוים לתיבת היו. אע"פ דלענין הפי' אין חילוק. מ"מ למה שינה לשון המשנה אע"כ להורות שלא יאמרו המשנה עצמה. ולכן שינה לשון המשנה ועי"ז נדע דאין הכוונה למשנה:

שנתקלקלו הלוים בשיר דתנן בראשונ' היו מקבלים עדות החדש כל היום שלשי' והיו אומרים בשחר שיר של חול אפי' באו עדי' בשחר כיון דרוב פעמים לא באו בשחר. אבל בערב היו אומרים שיר של י"ט אם כבר באו העדים. פ"א נשתהו העדי' לבא ונתקלקלו הלוים בשיר של הערבי'. ופליגי בגמ' במאי היה הקלקול. חד אמר שלא אמרו שיר כלל כי לא ידעו איזה שיר יאמרו אם של חול או של י"ט וחד אמר שאמרו שיר של חול לפי שלא באו עדיין עדים ואח"ז מן המנח' ולמעלה באו עדים וקבלום נמצא הי' י"ט ועשו למפרע שלא כדין במה שאמרו שיר של חול. לכן התקין ריב"ז שלא יקבלו עדות החדש כ"א עד המנחה ואם באו מן המנחה ולמעלה נוהגים אותו יום קדש כיון שנהגו בו כל היום קדושה. ואעפ"כ העיקר למחר קדש. וא"כ כשישתהו עדים לבא לא יהיה שום ספק ובודאי יאמרו שיר של יום חול. דהא לא יקבלום שוב היום ועיקר הקדושה למחר. הרי מוכח דגם בערב היו אומרים שירה על קרבן:

שאם הביאו הנסכי' כו' שהתוס' הקשו למה נתקלקלו. הלא זמן אמירת השיר היא בזמן הנסכים והנסכים רשאי' להביא אפי' בלילה או ביום שאחריו וא"כ ה"ל להמתין ולא להקריב הנסכים עד הלילה. ואז נדע אי יבאו העדים קודם הלילה ותי' דאם מביאי' נסכי' בלילה אין אומרים שירה והם רצו לו' שירה ואי דה"ל להמתין עם הנסכים עד למחרת אפי' את"ל דאי מביאים ביום שאחריו אומרים שירה (כי הוא אבעי' בש"ס) מכל מקום לכתחלה ראוי להביא הנסכים מיד עם הקרבן עכת"ד. ולפ"ז משכחת לה דלא היו אומרים שירה בערב כגון שהביאו הנסכי' בלילה. לכן אין אנו מקפידי' לו' השיר בערב:

ואע"ג דלכתחלה אין לאחרה כצ"ל. וא"א שיר אחריה. אע"ג דעדיין יום הוא. דהא גם בתמיד היה אחר התמיד קטורת ונרות והשיר הי' בשעת ניסוך של תמיד שהיה קודם להם:

סוף ר"ה דבי"ט לא היו אומרים שיר חול היינו גמ' הנ"ל דנתקלקלו בשיר:

לענין שבת ור"ח. ר"ל כשחל ר"ח בשבת היו אומרים שיר של ר"ח ושל שבת והיו מקדימים שיר של ר"ח לשל שבת כדי לפרסם שנקבע ר"ח בזמנו וע"ל סי' מ"ח: