מחנה ישראל צט

ובעלי תשובה שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו שהיו חונים במחלוקת ונוסעים במחלוקת כיון שבאו לפני הר סיני כתיב ויחן שם ישראל נגד ההר אמר הקב"ה הרי השעה שאני נותן התורה לבני שכל זמן שהן שרויין בשלום זה עם זה שכינה ביניהן וכן הוא אומר ויהי בישרון מלך בהתאסף וגו' אימתי מלכותו ושכינתו מתקיימת בישראל בזמן שכולך נעשין אסיפה אחת. באו וראו עוד כמה גדול כח השלום שבכח השלום העולם מתקיים שכך אחז"ל על ג' דברים העולם עומד על האמת ועל הדין ועל השלום שנא' אמת ומשפע שלום שפטו בשעריכם ולא עוד אלא שבזמן שיש שלום בין הבריות פירותיהן מתברכין שנאמר כי זרע השלום הגפן תתן פריה וגו'. וכן היא אומר השם גבולך שלום וגו' ועוד אחז"ל גדול השלום שכל הברכות הטובות ונחמות הטובות שהקב"ה מביאן על ישראל חותמיהן שלום בק"ש פורס סוכת שלום בתפלה עושה שלום בברכת כהנים וישם לך שלום לכן בני הוו זהירין במדה זו לאהוב שלום ולרדוף שלום שאין קץ למתן שכר של אוהבי שלום ורודפיו. עכ"ל ספר מעלת המדות בקיצור. וגם מצוה זו היא מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב כדאיתא בפ"א דפיאה, ובפרט באיש הצבא ישראלי כשהוא נזהר במדת השלום מה מאד יגדל שכרו עי"ז למעלה שמתקדש שם שמים על ידו וגם ימצא חן בעיני השרים והשופטים כשיודע לכל שהוא איש ישר ושלם במדותיו שאין שום מחלוקת בא על ידו ואדרבה הוא אוהב שלים ורודף שלום ואין נ"מ בין יהודי או אינו יהודי דעם כולם צריך להתנהג במדת השלום כמו שאחז"ל על רבי יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו אינו יהודי בשוק ובזה: יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה. והקב"ה יעשה לו שלום בכל עניניו

פרק ששי בו יבואר גורל איסור גנבה וגזלה

כמה צריך כל אדם ליזהר מאיסור גנבה וגזלה שהוא איסור חמור עד מאד כמו שאחז"ל סאה מלא עונות מי מקטרג גזל מקטרג בראש. ומפני שיש מאנשי הצבא שאיסור זה אינו חמור בעיניהם כ"כ מצאתי א"ע מחוייב בדבר לערוך לפני הקורא במקצת מאמרי חז"ל המספרים לנו את גודל איסורו. ואען ואומר. הנה המצוה הזאת של השמירה מגזל הוא מן המצות המושכלות שאלו לא נתנה התורה ימצאנה האדם בשכלו והנה זה משבע המצות שנצטוה אדם הראשון וצריך אדם שישא ויתן באמונה ויהיה נקי כפים מן הגזל כדי שיהיה זוכה לעלות בהר אלהים הקודש כמו שאמר דוד ע"ה מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב למדנו מכאן כי מי שיש בידו גזל הוא מרוחק מהר ה' וממקום קדשו וכן דרשו חז"ל שכל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה שנאמר לא יגורך רע לא יגור במגורך רע. כמה חמור הוא איסור גזל שהרי מן השמים ממהרין צעקת הנגזל כדאיתא בב"מ נ"ט שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהן אונאה וגזל וע"ז אונאה דכתיב הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד. ע"ז דכתיב העם המכעיסים אותי על פני. וביותר מזה שאפילו אם יקריב קרבן עולה שהיא כולה כליל או יעשה שאר מצות ה' מעושק וחמס לא ירצה לפניו כמה דכתיב כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. וכן מצינו בעולת העוף שכתוב בו והסיר את מראתו בנוצתה מפני שהעוף הוא פורח באויר וטס בכל העולם ואוכל מכל צד גזלות וחמסים אל יקרב לגבי המזבח לכך נאמר והסיר את מיראתו בנוצתה אבל בהמה שאוכלת מאבוס בעליה מקריב כולה שנאמר והקריב הכהן את הכל המזבחה. והנה זה ענין נפלא שמקיץ מתרדמת הזמן כי כל מי שיש בידו גזל לא יגש אל מזבח ה' ולא יעלה ולא יראה לפניו אבל שקץ ישקצנו אם