מחנה ישראל ק

לא יחזיר הגזילה גם בעוה"ז לבסוף יצא נקי מנכסיו עי"ז כי הקב"ה יזמין לו איש שהוא רפ וקשה ממנו ליפרע על ידו כמו שאחז"ל כל מה שאדם גוזל וחומס בעולמו אין יוצא מעולמו עד שאחרים בווזין אותו דכתיב וכו'. ויש כח ביד העון הזה לעורר דין עליו ולחתום גז"ד יותר מכל העונות כדאמרינן בסנהדרין ק"ה א"ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחי של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר קץ כל בשר בא לפני וגו'. גם תפלותיו אינן מקובלות לפני ה' כל עוד שהגזל בידו שאותה התפלה נקראת תפלה עכורה כמו שאחז"ל על הפסוק ותפלתי זכה (איוב י"ב) וכי יש תפלה עכורה אלא כל תפלה שאין בה גזל זו היא תפלה זכה ושיש בה גזל זו היא תפלה עכורה. גם על עון הגזל וכן ה"ג בכל עונות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו. ואפילו יום המיתה אין מכפר ע"ז (וכדאיתא במ"ר ויקרא י"ז) ותשבר כד על המבוע זו כרס לאחר שלשה ימים כרסו נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו הילך מה שגזלת וחמדת ונתת לי (ונוכל לאמר שזהו כונת הכתוב ופי רשעים יכסה חמס) גם אחז"ל שעבור זה החטא מאכילין אותו שם חול הדק ושיניהם נשברות כמו שנאמר שני רשעים שברת וכשהם אינם רוצים לאכול משיב להם הקב"ה מדוע כשהייתם אוכלים גזל בעוה"ז היה מתוק בפיכם. ואפילו אחר כל העונשים לא יהיה לו תקנה גמורה עד שישוב בגלגול להשיב הגזלה. וראיתי בספרים מעשה נפלא שהיה בימי הריב"ש שבא אחד בגלגול סוס והיה עובד בכל כחו כדי לשלם חובו. וזהו מן הגלגלים לים הקשים ולפחות יצטרך לבוא עוד הפעם לאותו העולם לחזור ולהבראות כדי לפרוע את גזלתו כמו שמובא בכמה מקומות וכן כתב הגר"א במשלי על הפסוק מציל נפשות עד אמת. וכתבו הספרים התעוררות נפלא שממנה יוכל האדם להתבונן עון העושק והגזל שהלא ידוע שיוה"כ הוא היום האחרון ששייך להשנה והוא היום הטוב שבכל השנה שבו נמחלים עונותינו וגמר חתימת תפלותיו הנוראות היא תפלת נעילה ומה אמור בה למען נחדל מעושק ידינו. מכל זה צריך האדם להתבונן ויראה להשמר מגזל בכל כחו כל ימי חייו

ודע עוד דאפילו הגונב מחבירו רק על מנת לצערו לפי שעה ובדעתו להחזיר לו אח"כ הוא ג"כ עובר על איסור דאורייתא כדאיתא בב"מ דף ס"א ע"כ צריך לו לאדם ליזהר בזה מאד. ויש מההמון שמשתבשין בזה ועי"ז באין עוד לידי איסור מחלוקת ושקר ואונאת דברים והשומר נפשו ירחק מזה מאד. ודע עוד דאיסור גנבה הוא אפילו מעובד כוכבים ומזלות כדאיתא בח"מ בסימן שע"ט וברמב"ם וז"ל תנא דבי אליהו ואהבת את ה' אלהיך תהא מאהבו על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מן הישראל ומן הגוי אפילו מכל בני אדם ולא ניתנה תורה אלא לקדש שמו הגדול שנא' ושמתי בהם אות וגו' והגידו את כבודי בגוים: פרק שביעי בו יבואר גודל גנות השכרות

גם יש ל ליזהר משתיה מרובה של יין או יין שרף ושאר משקין המשכרים כי היא מדה רעה עד מאד ויכול לכלות אותו מגופו ועד נפשו וז"ל המדרש רבה פ' נשא אל תרא יין כי יתאדם הזהירה התורה על היין שלא ישתכר אדם למה כי יתאדם שאחריתו דם שעובר עבירה שמתחייב עליה א"ר יוסי אם ת"ח הוא סוף שמטמא את הטהור ומטה את הטמא מתיר העבירה ועושה אותן הפקר מסיח עם אשה בשוק מנבל את פיו בדברים ואין מתבייש כלל. וכ"ש אם הוא עם הארץ בודאי יכול לבוא ע"י השכרות לידי עריות ממש כדאמרינן ביומא על הפסוק כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים כל הנותן עינו בכוסו עריות כולן דומות עליו כמישור. גם ע"י השכרות רגיל לבוא