מחנה ישראל צה

(שחים ומשמחים בני אדם) כי חזינן אינש דעציבא דעתיה מבדחינן ליה א"נ כי חזינן בי תרי דאית להי תיגרא בהד י טרחינן ועבדינן להו שלמא בהדדי. ונחזור לעניננו אחז"ל אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטו הדבק בגמ"ח שנאמר כי ההרים ימושו הגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא מוש ההרים אלו זכות אבית והגבעות אלו זכות אמהות וחסדי מאתך וגו' ה גמ"ח וברית שלומי לא תמוט זה המשים שלום בין איש לאש זו ובין אדם לחבירו שגם זה הוא בכלל חסד. והענין הוא כי ע"י החסד שאדם עושה פה בזה העולם מתעורר מדת החסד מלמעלה כדאיתא בזוהר הקדוש פ' אמור עבד בר נש חסד בעלמא איתער חסד לעילא ושארי בההוא יומא ואיתעטר ביה בגיניה וכו' וכדין קאים ההוא יומא למיהוי אפוטרופא בגיניה בשעתא דאיצטריך ליה בההיא מדה דבר נש מודד בה מודדין ליה וע"כ האבות ע"י כח מעשיהם ובפרט אברהם אבינו ע"ה שנהג כל ימיו במדת החסד התעורר מאד מדת החסד למעלה ועי"ז מתנהג הש"י עם בניו ג"כ במדת החסד. אמנם לכל מעשה האדם יש קץ וגבול ועל כן ייעץ אותנו הכתוב שנעורר בעצמנו את מדת החסד למעלה והיינו ע"י מה שנרגיל את עצמנו להתדבק תמיד במדה הטובה להתחסד עם חברינו כי אנחנו דומין בענינינו לבן שאוכל על שלחן אביו וכראות הבן שכלה משך המזונות הוא רואה לפרנס את עצמו במעשה ידיו ע"כ יראה כל איש להתדבק תמיד במדת החסד ועי"ז ימשוך הש"י חסדו עליו ועל כל ישראל אמן

פרק ג בפרק זה יבואר גודל גנות הגאוה ושלא ישתרר איש על חבירו

כמה גדול הוא איסור הגאוה ואפילו המת אה רק בלב בלבד דכתיב תועבת ה' כל גבה לב ויש ע"ז ל"ת ממנין תרי"ג כמו שכתוב ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וכתיב השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך כמו שכתוב בסמ"ג ואחז"ל בסוטה כל אדם שיש בו נסות הרוח כאלו עובד עבודת כוכבים וכאלו כופר בעיקר וכו' ושכינה מיללת עליו וכו' וכל זמן שאדם מתכוין להגדיל שמו בעולם שמו אבד ומתמעט והולך וגופו מחולל על הבריות ע"כ יזהר האדם מאד מלהשתרר על חבירו כי הרבנות מקברת את בעליה. ואם עזרו הקב"ה שהוא נתעלה באיזה מעלה על חבירו ייטיב עמו כאב עם בנו שאינו מכביד עליו עול כבד ולא יראה השתררות עליו כי אמרו חז"ל על מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות עליהם. וגם עי"ז יטילו גם אחרים השתררות עליהם. וצריך האדם ללמוד ק"ו משוטרי בני ישראל דכתיב בקרא ויוכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם וגו' אף שהיו שוטרים עליהם. ועבור זה יזכה להיות לעתיד לבא מחכמי ישראל ומנהיגיהם כמו שזכו הם וכמו דכתיב אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו וכמו שפירש"י שם ומפני מה זכה דוד למלוכה עיין במדרשים מפני שראה הקב"ה את טוב לבבו שמרחם אפילו על הצאן לישא אותם על כתפו למקום מים ומרעה טוב אמר הקב"ה זה בודאי ירחם על בני לנהגם בהנהגה טובה ומועילה וכן צריך לנהוג כל איש עם אחיו לנהגו בהנהגה של רחמים וחמלה. ודע דהשתררות איש על חבירו מביא לידי קנאה ושנאה והלבנת פנים ומחלוקת ולידי הרמת יד ובפרט לידי איסור גאוה המתועבת כי חושב בלבו אני החכם ואיש באנשים והכל שפלים לנגדי. ומי שירצה לטהר את נפשו מעון המר של הגאוה יחשוב תמיד בגודל גנותה כי איך יתגאה האדם אשר תחלת הוייתו נוצר מטפה סרוחה והוא עתיד לילך למקום עפר רמה ותולעה ויאכל קצתו את קצתו גם יתבונן בגודל עונשו בעוה"ז ובעוה"ב כמו שאמרו (בסוכה כ"ט) בשביל ד' דברים נכסי בע"ב יורדים לטמיון וכו' ועל גסי הרוח ואמרינן נמי בסוטה כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט שנאמר רומו מעט יכול ישנו בעולם ס"ל ואיננו וכו' וגרסינן