מחנה ישראל צד

צדקה כמו שאחז"ל (סוכה מ"ט) אמר ר' אלעזר גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה קצרו פי חסד אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל קוצר ודאי אוכל. ס"ר בשלשה דברים גדולה גמ"ח מן הצדקה צדקה בממונו גמ"ח בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמ"ח בין לעניים בין לעשירים וכו'. וגם הוא אחד מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב כדאיתא בפאה פ"א. עוד אחז"ל (בילקוט תהלים) החסד עומדת לו לא ם עד סוף כל הדורות שנאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. ומדה זו היא משלש מדות טובות שהוטבע בישראל ביישנים רחמנים וגומלי חסדים כמו שאחז"ל

והנה כללות החסד הוא להתחסד עם חבירו בכל מה שיוכל בין בגופו ובין בממונו כנ"ל וגם בדבריו ליתן לו עצה נכונה באיזה ענין או להפיגו מדאגותיו כאשר נבאר לקמן וגם זהו בכלל חסד וכל אשר בכחו לעשות יעשה לחבירו ואין חילוק בין רב למעט הכל מצוה דאורייתא קעביד וכתבו הספרים דאפילו להחליף מעות בפרוטות או כגון להשאיל לחבירו אלונטית או מסרק במרחץ וכה"ג הכל בכלל חסד הוא וכמה דברים של חסד יש כה"ג שהם קלים לעשות עד שכמעט זה נהנה וזה אינו חסר ובני אדה מזלזלים בעו"ה ולא ידעו מה שהוא חסד ומה רב טובו. וכל שום טרחא שהוא מטריח את עצמו בעד חבירו בכלל גמ"ח הוא. ועיקר מצות גמ"ח נכלל במצות ואהבת לרעך כמוך שיצייר בדעתו אם הוא היה נצרך לאותו דבר איך היה רוצה שחבירו יעשה לו ככה יעשה הוא לחבירו ואל יחוס על טורח גופו דלפום צערא אגרא ובפרט אם חננו ה' שיוכל לקיים גמ"ח בהלואת ממון בודאי מצוה גדולה היא כי הוא מקיים בזה מ"ע דאורייתא אם כסף תלוה את עמי וגו' כמבואר בספר המצות להרמב"ם מצוה קצ"ז. וכן אם יש על חבירו כעס מאיזה אדם הן יהודי הן אינו יהודי מצוה גדולה להשתדל עבורו ולפייסו בדברים עד שיוסר הכעס מעליו וכ"ש אם מחמת הכעס יוכל להולד לו ריע תא בגוף או בממון בודאי מחוייב לעשות כן דאל"ה עובר על לאו דלא תעמוד על דם רעך כמבואר בהרמב"ם. וכן שייך ענין חסד בנפש דהיינו להתחסד עם חבירו בנפשו ללמדו להדריכו בדרך ישרה כי זהו חסד הקיים לו נצח

וכן אם הוא רואה לחבירו איש הצבא שהוא מצטער מאד מאיזה טעם שיהיה מצוה רבה לדבר על לבו עד שיפיגו מצערו וישמחו וגם זו היא מדה גדולה וחשובה ובכלל ואהבת לרעך כמוך ועושה בזה נחת רוח גדול ליוצרו כמו מי שיש לו בן בעיר אחרת אשר הוא מלא דאגות בודאי האב משתוקק שימצא שם עכ"פ איזה איש שינחם אותו וידבר על לבו לחזקו ולסעדו שלא יחלה מן הדאגות ובנים אנחנו לה' אלהינו וכמו שמשלו חכמינו ז"ל דבר זה גופא לענין צדקה. ובודאי מתברך עבור זה ג"כ בכמה ברכות כדאמרינן כעין זה ג"כ לענין צדקה שהמפייס לעני בדברים עד ששבעה נפש המעונה של העני דהיינו שהפיגו בדבריו מיגונו עד שנתפייס בזה מתברך בי"א ברכות כדאמרינן (ב"ב ט') דע"ז כתיב בקרא ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ובנו ממך חרבות עולם ואמרינן בכתובות פרק י"א ולבן שנים מחלב טוב המלבין שינים לחבירו (שגורם לחבירו שישמח וישחק ויראו השינים] יותר ממשקהו חלב ובפרט בעת שהוא בא מביתו להכנס בצבא מצוה רבה לחזקו ולסעדו שלא יתעצב מאומה. ומזומן הוא עבור מדה טובה זו לחיי עוה"ב כדגרסינן (בתענית פ"ג) רבי ברוקא חוזאה הוי קאי בשוקא דבי לפט (שם מקום) אתא אליהו ז"ל איתחזי ליה א"ל איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי (פי' שיהא מזומן לחיי עוה"ב) א"ל ליכא אדהכי והכי אתא ההוא גברא וכו' אדהכי והכי אתו תרי אחריני איל הני נמי בני עלמא דאתי נינהו אזל לגבייהו א"ל מאי עובדייכו א"ל אנשי בדיחו אנן