מחנה ישראל צו

נמי שם אמר רב חסדא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר וכו' ואמר ר"א כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער לתחיית המתים שנאמר וכו' והוא מדה כנגד מדה דתחת שהיה לו לחשוב תמיד בנפשו דסופו לילך למקום עפר רמה ותולעה ולא להתגאות וכנ"ל והוא לא כן חשב כ"א במרומי סלעים היה משגבו תמיד יתר על כל בני גילו לכן כאשר גופו נעשה עפר אין בעפרו כח להנער ממקומו והכל יעמדו ויקומו על רגליהם והוא ישאר מושכב נמוך תחת כפות רגלי כל האנשים אשר התגאה עליהם בעודו בחייו. הש"י ישמרנו מחטא הגאוה ויזכנו להיות מן הענוים שנאמר עליהם וענוים יירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום פרק ד בו יבואר איך שצריך האדם להיות זהיר מעון לשה"ר ורכילות ומחלוקת ומלשינות. כתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וגו'. מה שתלה דוד המע"ה עצם חיי הנצחיים וטובת העוה"ז בשמירת הלשון נוכל לאמר כי הנה ידוע הוא שעל כן נקראת נשמתו של האדם בשם נשמת חיים עבור שבה יחיה האדם חיי נצח ובעל לשה"ר נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו עבור זה כמו שכתוב בזוהר הקדוש פ' מצורע וגם בעוה"ז מעותד שיבואו עליו יסורים והם הפירות של העון המר כמו שמפורש בירושלמי דפאה שנפרעין ע"ז העון מן האדם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב והאיש החוסם פיו מלדבר דבורים האסורים זוכה לחיי עוה"ב לאור הגנוז לצדיקים כמו שכתב הגר"א בשם המדרש שעל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער ע"כ הזהיר אותנו דוד המע"ה ואמר מי האיש החפץ חיים בעוה"ב ולראות טוב בעוה"ז נצור לשונך מרע. וכמה גדול כחה של לשה"ר שה א שקולה כנגד ג' עונות החמורין כדאיתא בערכין תנא דבי ר' ישמעאל כל המספר לשה"ר מגדיל עונות כנגד ג' עבירות ע"ז וג"ע ושפיכות דמים דכתיב הכא לשון מדברת גדולות ואלו בע"ז כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ובגילוי עריות כתיב איך אעשה הרעה הגדולה ובש"ד כתיב גדול עוני מנשוא בא להודיעך שקשה לשה"ר משלשה עונות הללו. ד"א שההורג את הנפש אינו הורג אלא אחת והאומר לשה"ר הורג שלשה המספרו והמקבלו והנאמר עליו ומנין אתה למד זה מדואג שאמר לשה"ר על אחימלך לפני שאול ונהרגו שלשתן שאול שקבלו ואחימלך שנאמר עליו ודואג שאמרו. שאול שקבלו שנאמר וימת שאול וגו' ואחימלך שנאמר עליו שנא' מות תמות אחימלך ודואג שאמרו שנטרד מן העוה"ב שנאמר גם אל יתצך לנצח מן חיי העולם ומי גרם לו לשה"ר. ואמרו חז"ל (ערכין ט"ו) עשרה נסיונות נסו אבותינו ובכולם לא נחתם גזר דינם אלא על עון לשה"ר שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי וכתיב הוגעתם ה' בדבריכם. והעון הזה גורם לסלק שכינה מישראל כמ"ש במ"ר פ' שופטים אמר ר' מינא כל האומר לשה"ר מסלק שכינה ממטה למעלה וכו' והמסכסך בלשה"ר ורכילות שלו בין אנשים אהובים ועושה ביניהם מחלוקת ח"ו הוא מתועב עבור זה לפני ה' וקשה העון זה יותר מעון גאוה ושקר ושפיכת דם נקי וכו' כמו שכתוב במשלי שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי וגו' ומשלח מדנים בין אחים ואחז"ל דזו היא השביעית הקשה שבכולן. ודע עוד דאיסור לשה"ר ורכילות הוא אפילו אם מגנה את ישראל בפני ישראל וכ"ש אם מגנהו בפני נכרים דעונו גדול הרבה יותר כי מלבד שהוא מבזה כבוד ישראל וחלל כבוד שמים עי"ז עוד הוא גורם בזה רעה רבה לחבירו כי אם יספר על חבירו בפני ישראל אפשר שלא יחליט תיכף לדבריו אבל אם הוא מספר עליו בפני נכרי בודאי יחליט תיכף לדבריו ויוכל להסבב לו היזק וצער עי"ז וכ"ש אם