מחנה ישראל פד

ומה מאד צריך להתאמץ אז בתפלות ותחנונים בכל יום לפני הקב"ה קודם שיצא למלחמה ובזה יסיר המקטרגים מעליו וכמו שאחז"ל כל המתאמץ בתפלה מלמטה אין לו צרים למעלה. ואפילו בעת שהוא עומד בקשרי המלחמה ורואה שהמלחמה כבדה מאד אל יתיאש עצמו מן הרחמים וכמו שאחז"ל שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר הן יקטלני לו איחל ויזעק לה' שיעזרנו וכמו שמצינו בקרא אצל יהושפט מלך יהודה כשעמד בקשרי המלחמה וצמצמו האויבים לירות החצים עליו זעק הוא אל ה' וה' עזרו

ושמעתי בשם הרב החסיד ה פורסם בישראל לתהלה ולתפארת מהר"ר נחום זצ"ל מהוראדנא שיעץ לאחינו אנשי הצבא שיצעקו אז במאמרים המרים על אחדותו ית' כגון פסוק שמע ישראל וגו' או ה' הוא האלהים וכדומה ויש בזה תועלת רבה אחד כי בזה יתעורר זכותן של ישראל שמקבלין עליהן עול מלכותו של הקב"ה בכל יום וינצלו מכמה מאורעות רעות על ידו ורמז לזה מה שאמרו חז"ל על הפסוק ואמר להם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה וגו' שאמר להם הקב"ה לישראל שאפילו לא קיימתם אלא ק"ש שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם. גם אפילו אם ח"ו נגזר עי שימות יהיה בזה תועלת גדולה לנשמתו כי קבל עליו מלכות שמים ברגע אחרון שבימי חייו ויצא נשמתו באחד

ח גם צריך בעתים האלו להיות זהיר מאד מעון המחלוקת כי אפילו בכל הזמנים עון גדול הוא וגורם כליה לעולם כדאיתא במדרש שמחלקת הוא ראשי תיבות מכה חרון ליקוי קללה תכלית וכ"ש בזה העת שצריך לרחמים גדולים והעון הזה הוא מעורר מאד את כח הדין למעלה כידוע. גם יתחזק בכל כחו במדת הצדקה כי מצוה זו יש לה כח גדול להציל את האדם מן המיתה כמו שאחז"ל בשבת (דף קנ"ד ע"ב). וביותר צריך להתחזק במדת החסד כי במצוה זו נתחזקו ג"כ ישראל כשהיו במצרים שכרתו ברית יחד לגמול חסד זה עם זה כדאיתא בתנא דבי אליהו פכ"ג והוא מקיים בזה המצוה דוהלכת בדרכיו כדאיתא בספרי על הפסוק ללכת בכל דרכיו אלו דרכי הקב"ה שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד וכו' ובזה מעורר מדת החסד למעלה כמו שאחז"ל שאומר הקב"ה ומה אלו שהן בעצמן צריכי חסד עושין חסד זה עם זה אני שאני מלא חסד ורחמים עאכ"ו שאני צריך לגמול חסד עם בריותי. ומצוה זו הוא פרקליט גדול בין ישראל לאביהם שבשמים כמו שאחז"ל כל צדקה וחסד שישראל עושין בעוה"ז הוא פרקליט גדול בין ישראל לאביהם שבשמים ובזכות זה הקב"ה מתנהג עם האדם ג"כ במדת החסד והרחמים כדאיתא בזוהר הקדוש פ' אמור תנינן בעובדא דלתתא איתער עובדא דלעילא אי בר נש עביד עובדא לתתא כדקא יאות הכי אתער חילא כדקא יאות לעילא עביד בר נש חסד בעלמא איתער חסד לעילא ושארי בההוא יומא ואתעטר ביה בגיניה ואי אתדבר בר נש ברחמי לתתא אתער רחמי על ההוא יומא ואתעטר ברחמי בגיניה וכדין ההוא יומא קאים עליה למיהוי אפוטרופא בגיניה בשעתא דאצטריך ליה וכו' בההיא מדה דבר נש מודד בה מודדין ליה וכו' (והארכתי בזה הרבה לקמן בחלק שני ע"ש כי שם קבצתי הרבה מאמרי חז"ל בענין זה) וענין החסד הוא להתחסד עם חבירו בכל מה שיוכל הן בגופו והן בממונו גם ליעץ לחבירו איזה עצה נכונה בין בעניני שמים ובין בעניני גופו וממונו וכל שום טרחא שהוא מטריח את עצמו בעד חבירו הכל נכנס בכלל גמילות חסד. וגמ"ח הוא בין לעניים ובין לעשירים כמו שאמרו חז"ל

ולכן אם חברו בקשו לכתוב עבורו מכתב לביתו אין לה עצל בזה כי מלבד מצות החסד שהוא מתחסד בזה עם חבירו עוד הוא משמח בזה את נפשית אנשי ביתו במה שהוא נותן להם ידיעה מאתו ובפרט אם הוא עת המלחמה שהוא להם