עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מחנה ישראל

מחנה ישראל פג

Machaneh Yןsrael 83 · מחנה ישראל · free full Hebrew text

Open in the reader →

מותר לו לעבור בדרך כלל רק לפי ערך השיעור שיצא מסכנה עי"ז אבל דבר שלא יגיע לידי סכנת מות אין נ"מ בזה בין עת המלח ה ובין עת אחרת *). ודע עוד דאם הוא מוכרח נעבור מפני הסכנה על איזה איסור אעפ"כ יראה להקטין את האיסור בכל מה שיוכל ולכן אם הוא מוכרח לאכול את התבשילין שמבשלין בשביל אנשי הצבא אינם יהודים עכ"פ יראה שלא לאכול את האיסור גופא. והנה בדורות הראשונים כשהיה לנו מלחמה עם אויבינו היו נבררין, למלחמה אותן האנשים שאין בהם שום חטא כמו שאחז"ל שאפילו שח בין ישתבח ליוצר או ששח בין תפלה של יד לשל ראש עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה ובזכות זה היה הקב"ה מתהלך לפניהם ומצילן ונותן אויביהן לפניהן ע"כ גם אנו בעתים הללו צריך לילך בדרך הזה לשמור עצמנו מכל רע ובזכות זה ישמרנו הש"י

ב וביותר צריך אז להיות זהיר בשלשה העונות החמורין שהוא עבודת כוכבים ומזלות וגילוי עריות ושפיכת דמים **) לאחד מאחיו וגם מן איסור לשה"ר וכלול בזה כל עניני המלשינות איש על אחיו כי ע"י אלו הדברים מסלק הקב"ה שכינתו מן האדם וכמו שכתוב כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע ואיתא בספרי דבר רע אלו עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים כשהוא אומר דבר אף על לשה"ר שהוא דבור רע. ובכלל פסוק זה נצטוינו ג"כ שנשמור עצמנו מהרהורים ביום כדי שלא נבוא לידי טומאה בלילה כדאמרינן בגמרא ונשמרת מכל דבר רע אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה כי על כל דברים כאלו נאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך

ג והנה ידוע שהיוצא למלחמה הוא בכלל מסוכן ע"כ יראה לבקש מחילה לכל מי שחטא נגדו בין בגוף ובין בממון ואפילו בהקנטת דברים בעלמא וכ"ש אם הלשין עליו וגרם לו היזק או צער ע"י דבורו כי לא ידע מה ילד יום ובדברים שבין שבורר אדם לחבירו אפילו יום המיתה אין מכפר עד שירצה את חבירו

גם יתן דעתו על עניניו אם הלוה או הפקיד אצל אחרים או אחרים אצלו ולסדר ההנהגה בזה ויראה שיהיה נקי מענינים שבין אדם לחבירו באיזה אופן שיזדמן לו וטוב שהממון שיש לו ימסרנו לאיזה רב ומ"ץ שמפורסם לנאמן בעיר שיחזיר לו בשובו מן המלחמה בשלים

ה גם יעשה שטר צוואה איך שיתנהגו בענין הממון אם ח"ו ימות במלחמה. ונכון לנדור איזה דבר אם יזכה הקב"ה שישוב מן המלחמה ולבוא אל ביתו לשלום כדכתיב וידר יעקב נדר לאמר ור"ל לאמר לעולם שידרו בעת צרה כי גם יעקב ידע אז שהוא הולך למקום מסוכן מאד ללבן שכתוב בו ארמי אובד אבי וכמו שהיה באמת לבסוף שרדף אחריו וגם עדיין לא ניצול מאיבת עשו שהוא אורב עליו להרגו וכמו שהיה באמת לבסוף שרדף אחריו וניצול ממנו רק בדרך נס על כן אמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך וגו' כנגד לכן ושבתי בשלום אל בית אבי כנגד עשו שינצל מידו בעת שיפגענו בשובו לבית אביו. ויראה שטוב שיתנהג בנדר ליתן מעשר כמו שנדר יעקב אבל כ"ז אם הוא משער בעצמו שישמור את נדרו אבל בלא"ה טוב שלא ידור כלל

ו גם צריך להתודות ביום שיוצא למלחמה כי הוא אז בכלל מסוכן וכל המת דה על חטאיו בלב שלם מוחלין לו. ומאד יראה בעתים הללו בכל יום לפשפש במעשיו וכל אשר תמצא ידו לעשות בענין התשובה יעשה ועיין לעיל בשער התשובה שם הארכנו בעזה"י: **(עי' בס' ק"י ועי' בס' טו"א ר"ה י"ג להגאון בעל ש"א שהסכים בהדיא להלכה כמי שכתבנו)** ***(כי פעמים מחמת גודל המהומה יארע זה:)**