מחנה ישראל פב

איש ישראל ועל כן אם יכול לצמצם לקרוא בצבור מה טוב ואם לאו עכ"פ יקרא ביחידי ובברכה ויקראנה במגילה כשרה ואפילו אם אינו יודע לקרות בה בטעמים ג"כ יוצא בזה אך אם אינו יודע לקרות הנקודות כראוי יש לאחר לקרוא לפניו מתוך החומש בלחש ומ"מ יש לזה שקרא מתוך החומש לקרות אח"כ מתוך המגילה כי מן הסתם לא היה יכול לכוין לשמוע היטב בשעה שקרא זה המגילה מחמת טרדתו להשמיע לאזני הקורא. אם אין לו מלה כשרה כדינה דהיינו שנכתבה על קלף וכדין רק מגילה שבדפוס או חומש לא יברך ע"ז כלל ויקרא בה לזכר הנס בלבד ולא שיצא בזה וכשיזדמן לו אח"כ מגילה כשרה מחוייב לקרות בה שזמנה כל היום. וכן קריאת המגילה לילה זמנה כל הלילה

ה המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו יקראנה בי"ג או בי"ב או בי"א בלא ברכה תחלה וסוף וצריך לקרותה בעשרה (דשלא בזמנה בעי עשרה) ואם א"א להמתין עד הימים הללו יכול לקרותה מר"ח אדר ואילך רק בעשרה ובלא ברכה ואם נזדמן נו אח"כ מגילה בי"ד צריך לחזור ולקרותה בברכה אפי' קראה בי"ג (סי' תרפ"ח ושם בט"ז)

בן עיר שהיה בדרך או בספינה ביום י"ד ולא היה בידו מגילה ואח"כ נזדמנה לו מגילה בט"ו קירא אותה בט"ו בלא ברכה (שם במ"א)

ולענין משלוח מנות ומתנות לאביונים איתא בשו"ע דאפילו עני המתפרנס מן הצדקה צריך ליתן שתי מתנות לשני עניים אחרים וכן צריך לקיים משלוח מנות איש לרעהו וצריך שתי מנות לאיש אחד והמנות צריך להיות דוקא ממיני אוכלים ע"כ פשוט דאפילו באיש הצבא שייך זה. גם מצות סעודת פורים שייך ג"כ בו אם יש ביכלתו לקיימה אך יוצא ידי הסעודה מדינא במה שאוכל הסעודה ביום י"ד וזה עיקר מצות סעודת פורים כדאיתא בפוסקים ורק משום דטריד עלמא במשלוח מנות ממשיכין את הסעודה גם בלילה: פרק לז בו יבואר אם ניתן לו רשות לילך לביתו לא יתעצל בזה אם הממשלה בחסדה נותנת רשות לאדם ליסע באמצע על איזה משך לביתו צריך שלא יתעצל בזה יפילו אם צריך להוציא הוצאות על הנסיעה ובפרט אם הוא עת החג כי הוא מקיים בזה המעשה דושמחת בחגך וגו' ושאר דיני התורה כשהוא בביתו משא"כ כשהוא בעבודת הצבא מוכרח כמה פעמים לעבור על התורה ובעת שהממשלה יר"ה אינה מרשהו ליסע לביתו לא יענש ע"ז כיון שהוא אנוס אבל אם מצדה אינה מקפדת עליו ורק הוא בעצמו מתעצל בזה יענש על כל פרט ופרט שעבר בין במ"ע כגון ביטול ק"ש ותפלה ותפילין וכה"ג כמה מצות ובין במל"ת כגון חילול שבת ויו"ט ולבישת שעטנז וכל כה"ג כי עתה יחשב לו מן השמים כאלו עבר ברצון (וכה"ג אמרינן בכתובות נ"א ע"ב אישתמטן ואתא וכו' עי"ש) וה"ה לכל כיוצא בזה שלא ימשיך האדם על עצמו חיוב בדבר שאין מצווה על זה

פרק לח בו יבואר איך צריך האדם להתחזק בעת המלחמה: א אם הוא עת המלחמה יש בזה שיקול גדול איך להתנהג אז כי באמת בעת כזה הלא צריך האדם מאד להיות זהיר בעבודת הצבא כידוע דאל ה יש סכנה בדבר ולעומת זה ביותר צריך אז להתחזק בענין קיום התורה כידוע שכל מעשיו של אדם נבדקין בעת הסכנה וה א צריך בעת כזה לרחמים גדולים שיעזרהו ה' להתגבר על האויב ועכ"פ שלא ליפול בידו. וכלל גדול הוא בענין ההנהגה בעת כזאת דבכל דבר מעניני התורה שיוכל להיות חשש סכנה ע"י קיומה אין צריך לקיים וגם בזה אין